וַיֵּצֵ֛א חֲמ֥וֹר אֲבִֽי־שְׁכֶ֖ם אֶֽל־יַעֲקֹ֑ב לְדַבֵּ֖ר אִתּֽוֹ׃
מדרש לקח טוב
ותעל הצפרדע. א״ר אלעאי צפרדע אחת היתה ומלאת כל ארץ מצרים. ויש מפרשים ותעל הצפרדע, כמו ויהי לי שור וחמור (בראשית לד ו), והם רבים, וקראם הכתוב אחד.
ברכת אשר
"ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו". ואולם למה "וידבר חמור אתם" (ח), והוא - או פשוט משום שהצטרפו לשיחה משחזרו מן השדה, או משום שיעקב עדיין אינו מגיב, כמו בשעת קבלת הידיעה - "והחריש יעקב עד באם" (ה). ועצם ההגבלה "עד באם" תמוהה, שהרי עד סוף המעשה אינו מדבר מאומה. ויתכן שהעדר־תגובה זה נובע מהרגשת אשמה שבשלו בא לו אסון זה (ר' רש"י למעלה לב, כג ד"ה ואת אחד עשר ילדיו). וצ"ע. (פ' וישלח תשמ"ח)
ספורנו
וַיֵּצֵא חֲמוֹר. כְּשֶׁרָאָה שֶׁהֶחֱרִישׁ, וְדָאַג פֶּן יַחְרֹשׁ עָלָיו רָעָה.