בראשית לד:יד מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור ומחוקקי יהודה; יהל אור

[ג] ובב"ר (פ' פ) היכן מצינו שנקראת ערלה חרפה מן הכא, כי חרפה היא:

[ד] נבלה שמ"נ, לכל מעשה או דבור מגונה ומכוער, והן המפסיד ערך עצמו או ערך אחרים יקרא נבל, ויאמר פה "כי נבלה עשה בישראל", כי בה נבל המשפחה ותמצא כמה פעמים נבלה במקרא על המאנס אשה לזנות, ומה שיאמר "כי נבלה עשה בישראל" ועדיין משפחה קטנה היתה ? (עיין בית יהודה ח"א פ' כז בהערה ד"ה "ונקראת עברית"):

[ה] עיקר לשון מרמה או ערמה הוא התחכמות נגד רעהו, אלא שיש בצדק ויש בעולה, וע"כ יתורגם כ"א לפי ענינו, וכמו בערמה (יהושע ט ד) דגבעונים, כי לעצמם שבקשו להשלים, הצדק אתם תרגום "בחוכמא" ולא כמו "להרגו בערמה" (שמות כא יד) שת"א "בנכילו", וכן הוא בזה אחר שהצדק אתם תרגם לשון "במרמה" "בחוכמא", ועיין פי' המשניות להרמב"ם, תמורה פ"ה מ"א) תחבולת ההיתר תקרא הערמה ושאינן להיתר תקרא מרמה", וכן כתב התיו"ט שם שבלשון חכמים נקראה מרמה רק התחבולה שאינה להיתר, ופה מתורגם "בחוכמא" כי לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד: