הָאֲנָשִׁ֨ים הָאֵ֜לֶּה שְֽׁלֵמִ֧ים הֵ֣ם אִתָּ֗נוּ וְיֵשְׁב֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ וְיִסְחֲר֣וּ אֹתָ֔הּ וְהָאָ֛רֶץ הִנֵּ֥ה רַֽחֲבַת־יָדַ֖יִם לִפְנֵיהֶ֑ם אֶת־בְּנֹתָם֙ נִקַּֽח־לָ֣נוּ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת־בְּנֹתֵ֖ינוּ נִתֵּ֥ן לָהֶֽם׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ט] הנה האנשים האלה שלמים עמנו ובלתנו לא נהיה אנו והם שלמים, כי אמנם הם סוחרים והארץ רחבת ידים לסחורה, ואין אנו בקיאים בה, וכאשר נהיה לעם אחד אנחנו והם נהיה שלמים (ר"מ חפץ) שלמים דעתם שלמה בלי מרמה, אם אמרו תמימים, היה משמע תמימים בכל דרכיהם, אבל שלמים אתנו אין במשמעו אלא שאתנו דעתם שלימה (רוו"ה) ולפי פי' הרשב"ם והחזקוני שהבאתי למעלה נוכל לפרש האנשים האלה שלמים הם אתנו, ר"ל האנשים האלה כבר הם מתושבי שלם עירנו כמונו היום, ולהם כל החירות והזכיות לשבת בארץ ולסחור בה אבל לא יגיע לנו שום תועלת מכל עושרם אם לא נתחתן בם:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[י] כמו שהיד מוכנת לאדם לכל צרכיו, כן נקרא המקום המוכן יד (ר"ש ן' מלך) ועיין רש"י ז"ל: