אַךְ־בְּ֠זֹאת יֵאֹ֨תוּ לָ֤נוּ הָאֲנָשִׁים֙ לָשֶׁ֣בֶת אִתָּ֔נוּ לִהְי֖וֹת לְעַ֣ם אֶחָ֑ד בְּהִמּ֥וֹל לָ֙נוּ֙ כָּל־זָכָ֔ר כַּאֲשֶׁ֖ר הֵ֥ם נִמֹּלִֽים׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[יא] ובאמרו מקניהם ואח"כ וכל בהמתם, כי רק הבהמות אשר בעדרים בשדה הם יקראו מקנה בעבור שהם עיקר קנין האדם, ואשר אינם עדר כגון בהמות יחידות בבית אין שמם מקנה ויכנסו בכלל וכל בהמתם, וקנינים הוא על שאר נכסים:
אבן עזרא
יאותו. מגזרת "כי לך יאתה" (ירמי' יו"ד ז) והנוח הנעלם אחר האות המשרת תחת פ"א הפעל: