וַיֹּאמְר֑וּ הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־אֲחוֹתֵֽנוּ׃ (פ)
דברי אמת
ויאמרו הכזונה יעשה את אחותינו. לכאורה אין לו פירוש מה השיבו על דבריו והלא לא שאל אותם טעם על מעשיהם כ"א שאמר שיש חשש סכנה ר"ל ומה השיבו ע"ז וכי מפני זה ראוי ח"ו ליהרג הוא והם. ופרשנו בעזרת אל ב"ה דהנה כתיב אמור לחכמה אחותי את כו' דהנה יראת ה' היא חכמה וזה אמור לחכמה הוא יראתך אחותי את כמו שמעון ולוי אחי דינה שמסרו עצמם עלי' ולא הניחו אותה לאחר שאינו שלה ומודע לבינה תקרא תודע להעולם את הבינה היא תשובה כמו ובלבבו יבין ושב. והנה שורש היראה הוא משם אדני הוא מלכות שמים שהוא אדון הכל ומלכותו בכל משלה וזה הכזונה יעשה פי' הבורא כ"ה את אחותינו היא היראה שלהם החכמה היא מלכותו ית' ודאי לא תהיה כזונה שסרה מבעלה ודאי לא תסור מלכותו ית' מלהלחם עבורם. וא"כ ודאי אין חשש. והוה תירץ טוב:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[טז] והרלב"ג פי' בשם אביו, וכי יעשה שכם את אחותינו כזונה שלא יהיה נהרג עליה, שבן נח מצווה על העריות, ונהרג עליהם, ופטור בגלוי עריות הזונה, ורש"י ז"ל פי' "הכזונה הפקר, את אחותינו ית אחתנא" וע"ז כתב רב"ח "ולא הבנתי זה" ועיין בהבנת המקרא לרוו"ה שכתב שרש"י ז"ל בא להעמידנו על הגי' האמיתית שבת"א כמנהגו בכל מקום שמצא גירסות מתחלפות ללמדינו הגי' הנכונה המסכמת עם הלשון והדקדוק, והנה מצאנו כאן שלש גרסות מתחלפות א) "הכנפקת ברא יעבד ית אחתנא" ב) "יתעבד לאחתנא" ג) "יתעבד ית אחתנא" וכנגד זה הורה לנו רש"י ז"ל שהכתוב כפשוטו ותרגומו "יעבד ית אחתנא" ופי' הכזונה יעשה שכם את אחותינו ועיין או"ג שהיה עוד גי' "יעביד לאחתנא", ובתרגום שלנו הגי' "יתעבד ית אחתנא" וכתב הנתינה לגר ולענ"ד נראה שהיא העיקרית, ועיין מה שכתב הרש"ד ע"ז, ובביאור שד"ל: