וַיַּצֵּ֨ב יַעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ד] וכתב הרש"ד "ומשמע מדבריו, שעיקר קיום הנדר הוא יציקת השמן אבל הנסך איננו רק הכנה וטהרה אל העבודה כמו רחיצת הגוף לתפלה, אבל אין כן משמעות לשון נסך, והנה בבית עולמים הי' מנסכים בכל הקרבנות צבור, ובקצת קרבנות יחיד והיא עבודה גמורה שזר חייב עליה, ואדרבה יציקת שמן על המזבח איננה עבודה לדורות, ויוב"ע תרגם "ונסיך עלה ניסוך חמר, וניסוך מוי, ארום כדין עתידין למעבד בחגא":
אבן עזרא
ויתכן להיותו פי' ויצב. וכבר הציב בפעם הראשונה או עשה כן פעם שנית והראשון קרוב אלי: