וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ו] וכן סיים הרד"ק בפי' על התורה אחר שפי' ותקש פועל עומד, כי היה לה קושי וצער גדול מהלידה עד שמתה ממנה, כתב "או יהיה יוצא ופי' כי הלידה קשתה וצערה אותה מאוד, וכן בשרשיו שרש "קשה" פי' שהוא פועל יוצא, וכתב הרש"ד ולכן הקורא בהמה הַמַקְשָה חולין פד מ"א) לא משתבש, וכן הקורא הַמְקַשָה לא משתבש, ועיין מ"ש התיו"ט שם:
תיבת גמא
בפסוק אל תראי כי גם זה ל"ך בן מה מהני לה והיא מתה אלא יראה שמא בן דלא מעלי הוא מחר שנתקשה בלידה ויש תבלין לזה מ"ש בסוף תולדת אם יעקב ועשיו רש"י ורמ"א שם הלך אחר אחי האם יצא עשיו מש"כ לכן לא היה לו בנים יע"ש והנה כשהלך יעקב מלבן נתברך בבנים ואפשר הריון רחל אח"כ היה נתירא השיבו גם ז"ה ל"ך מתיחס ע"ד אשר ילדה ל"ו שרה יצחק.
רש"י
כי גם זה. נוֹסַף לְךָ עַל יוֹסֵף; וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: עִם כָּל שֵׁבֶט נוֹלְדָה תְּאוֹמָה, וְעִם בִּנְיָמִין נוֹלְדָה תְאוֹמָה יְתֵרָה: