בראשית לח:ג מפרשים: אלשיך, רמב"ן, מנחת שי ומדרש לקח טוב

ותהר כו'. הנה אפשר כי על יודעו כי לא היה הגון. על העדר כשרון אמר קראו ער כמבקש תפלה יהפך מרע לער וזרוז בכשרות כי אותיות דדין כאותיות דדין ולא שוה לו כי אדרבה נהפך מער לרע כאו' ויהי ער בכור יהודה רע ואמר בכור יהודה לומר כי לזה הועיל' וכו' יהודה שלא היה רע רק בעיני ה' ולא גם בעיני הבריות. כי כל רשעו היה במה שבין אדם למקום ולא גם על מה שבין אדם לחבירו. וגם ירמוז שזכות אביו הגינה שלא היו מהחוטאים במה שבינו למקום בפרהסיא בעיני הבריות רק בסתר. במה שהוא בעיני ה' הרואה מה בחשוכא ועל כן וימיתהו ה'. בכח מאתו ית' ככל צדיק גמור הנאסף בחטאו ולא ע"י מלאך רע. ומה גם למשז"ל (ב"ר פ' פ"ה) שכל רשעו היה שהיה כו'. כי הנה אין עון זה באשתו מחייבי מיתה או כרת. וגם לא היה בר עונשין כי אם בן שבע שנים כמ"ש בסדר עולם. ולא על חנם בקרב שנים ותגלגל בפרץ אבי כל טוב ישראל כדעת חכמי האמת. וגם ירמוז כמדובר למעלה וימיתהו ה'. שהיתה מיתתו ע"פ מדת רחמים לקרב תיקונו בפרץ כמדובר:

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר יְהוּדָה קָרָא לִבְנוֹ עֵר, מִלְּשׁוֹן "עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ" (תהלים פ ג), וְאִשְׁתּוֹ קָרְאָה שֵׁם הַשֵּׁנִי אוֹנָן, וְלֹא סִפֵּר הַכָּתוּב לָמָּה. וְיִתָּכֵן שֶׁתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ, כִּי דֶּרֶךְ נָשִׁים לִקְרֹא שֵׁם בְּנֵיהֶם עַל זֶה, כְּאֵם יַעְבֵּץ (דהי"א ד ט) שֶׁקָּרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ "לֵאמֹר כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב", וְגַם כֵּן עָשְׂתָה עֲטָרָה אֵם אוֹנָם (שם ב כו), וְהוּא מִלְּשׁוֹן "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים" (במדבר יא א), "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי" (איכה ג לט), כְּמוֹ בֶּן אוֹנִי דְּרָחֵל (בראשית ל"ה:י"ח), וִיהוּדָה לֹא הִקְפִּיד לְשַׁנּוֹת שְׁמוֹ כְּיַעֲקֹב אָבִיו. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה פ"ה:ד') אָמְרוּ, עֵר שֶׁהוּעַר מִן הָעוֹלָם, וְלֹא שֶׁהָיְתָה זוֹ כַּוָּנַת יְהוּדָה, אֲבָל דָּרְשׁוּ כִּי הַשֵּׁמוֹת יוֹרוּ עַל הֶעָתִיד:

ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער. ס"א ותקרא כחבריו שבענין. ובספרים המוגהים בטיליטולא ויקרא ותרגומו וקרא וכ"כ הרמב"ן שיהודה קרא לבנו כן וכן במסורת כל ותהר ותלד ותקרא בר מן ג' ויקרא עג"ב סימן. ער דהכא. גרשם דספר שמות סימן ב' ותלד בן ויקרא את שמו גרשם. בריעה ד"ה א' ז' ותהר ותלד בן ויקרא את שמו בריעה: