בראשית לח:טז מפרשים: בעלי ברית אברם, רש"י, ספורנו ורבנו בחיי

ויאמר הבה נא אבוא אליך וגו׳ ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי. הנלע״ד שיובן עם מאי דאיתא בש״ס ד׳ דעות במטה בכל מי שנושא אלמנה (פסחים קי״ב ושם איתא גרוש שנשא גרושה וע״ש) הם ארבע דעות. גם איתא במדרש שיהודה מצאה בתולה ומיעכה באצבע הן עתה יהודה חשב כי אלמנה היא ולא רצה שתחשוב בזנאי אחר או בבעל אחר חלה פניה בנא לשון בקשה. וזהו הבה נא. וכמו שפי׳ רש״י הכיני עצמך ודעתך לכך ר״ל שלא תחשבי בשום אדם אחר אלא שאני אבוא אליך דוקא שאני מלך לפי שמחשבה מועלת. ותאמר אתה חושב כי אלמנה ופנויה אני לכן אתה רוצה לבוא אלי כדין פנויה שאינה מתקדשת אלא בביאה אבל תדע כי בתולה אני וצריכה אני קדושין אחרים. וזהו מה תתן לי כי תבוא אלי. ודו״ק כי הוא דבר נאה. נאום יצחק זרחיה אזולאי בן בן בנו של הרב המחבר זללה״ה:

ויט אליה אל הדרך. מִדֶּרֶךְ שֶׁהָיָה בָהּ, נָטָה אֶל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הִיא בָּהּ, וּבִלְשׁוֹן לַעַז דשטורנ"יר:

כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִיא. גַּם אַחַר שֶׁנָּטָה אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ לֹא הִכִּירָהּ, שֶׁאִם הָיָה מַכִּירָהּ הָיָה מְדַבֵּר בָּהּ בִּשְׁבִיל בְּנוֹ, וְלָאֵל יִתְבָּרַךְ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת שֶׁרָצָה שֶׁיִּהְיֶה זַרְעָהּ מִיהוּדָה שֶׁהָיָה יוֹתֵר שָׁלֵם וְרָצוּי מִשֵּׁלָה, וּמִמֶּנָּה יִהְיֶה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.