וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽה׃
פני דוד
וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי־עַל־כֵּן לֹא־נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא־יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ:
פני דוד
צדקה ממני אפשר לפרש צדקה דלא עבדא איסורא והיא מעוברת מאתי והראיה הוא ממני שלא רצתה להלבין פני אף שהיא מסוכנת לישרף וזה חסידות גדול ואי עבדא איסורא או אפי' כיונה לאיסור עמי לא נזהרה בזה ותכף אמרה בפירוש ממך נתעברתי ודוק:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[כ] ורש"י ז"ל פי' י"א לא הוסיף, וי"א לא פסק, וכתב הרד"ק מצאנו בתרגום שתי נוסחאות, יש נוסחא "ולא אוסיף עוד למדעא", ויש נוסחא "ולא פסק עוד מלמדעא", (ועיין סוטה יו"ד ב) מאמר שמואל סבא וכו', כיון שידעה שוב לא פסק ממנה, ועיין ברשב"ם שכתב "אם אתה מפרשו לא פסק לא הי' לו לכתוב "לדעתה" אלא "מלדעתה", (כן הגיה הרש"ד בביאורו) והחזקוני פי' "לא הי' לו לכתוב לדעתה אלא מדעתו"