בראשית ל:ה מפרשים: רמב"ן, הטור הארוך, מלבי"ם והעמק דבר

וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן הִזְכִּיר בְּכָל הַשְּׁפָחוֹת "לְיַעֲקֹב" לְהַגִּיד כִּי הוּא חָפֵץ וּמוֹדֶה בָּהֶם, וְאֵינֶנּוּ נִקְרָא לוֹ בֶּן הָאָמָה רַק בֵּן לְיַעֲקֹב כִּבְנֵי הַגְּבִירוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֵלָיו. וְאָמַר בְּלֵאָה בֵּן חֲמִישִׁי וּבֵן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב, בַּעֲבוּר רִבּוּי הַבָּנִים, לוֹמַר כִּי בְּכֻלָּן יַחְפֹּץ וְאֶת כֻּלָּם יְקָרֵב, וְלֹא הִזְכִּיר בָּרִאשׁוֹנִים כֵּן:

ותלד ליעקב בן. כתב הרמ"בן הזכיר בכל השפחות ליעקב בן כי הוא חפץ ומודה בהם ואיננו נקרא לו בן האמה רק בן יעקב מתייחסים אליו. ואמר בלאה בן חמשי ובן ששי ליעקב בעבור רבוי הבנים לומר כי בכולם יחפוץ ולא הזכיר כן בראשונים:

ותלד ליעקב בן. כן נכתב תמיד אצל בני השפחות ללמד שיעקב קבלו כבן גמור המיוחס לו לא כבן שפחה, כי הוציאה לחירות, ובכ"מ יקדים מה שהוא עקר, וע"כ אמר ליעקב בן, משא"כ בפעם השני אמר בן שני ליעקב, שעקר החדוש שהיה בן שני, וכן יאמר בכל אחת מן השפחות: