וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ב] והרד"ק במכלל, וכן ר"ש ן' מלך כתבו, ויתכן שהדגש בו לתפארת הקריאה, ולא לחסרון נו"ן, והוא הנכון:
מחוקקי יהודה; יהל אור
(ה) כי הנו"ן הראשונה הוא מהשרש כי שרשו "דנן", והשני לסימן כנוי המדבר, והדגש בו להבלעת הנו"ן הנוספת, פי' כי צריכה להיות דננני בג' נוני"ן: