בראשית ל:ט מפרשים: רמב"ן, הטור הארוך, העמק דבר וברכת אשר

וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת לֹא יָדַעְתִּי מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה לְלֵאָה, וְלָמָּה נָתְנָה שִׁפְחָתָהּ לְבַעְלָהּ וְהִיא לֹא הָיְתָה עֲקָרָה שֶׁתִּבָּנֶה מִמֶּנָּה, וְאֵין דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לְהַרְבּוֹת נָשִׁים לְבַעֲלֵיהֶן. אֲבָל נִצְטָרֵךְ לוֹמַר כִּי הָיוּ נְבִיאוֹת (ב"ר עב ו), יוֹדְעוֹת שֶׁעָתִיד יַעֲקֹב לְהַעֲמִיד י"ב שְׁבָטִים, וְרָצְתָה שֶׁיִּהְיוּ לוֹ רֹב הַבָּנִים מִמֶּנָּה אוֹ מִשִּׁפְחָתָהּ שֶׁהִיא בִּרְשׁוּתָהּ, וְלֹא תִּתְגַּבֵּר אֲחוֹתָהּ עָלֶיהָ בְּבָנִים. וּלְכָךְ אָמְרָה "נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי" (ראה זוהר ויצא קנז), וְכֵן יַעֲקֹב בַּעֲבוּר זֶה שָׁמַע אֵלֶיהָ שֶׁיַּעֲמִיד בָּנִים רַבִּים, כִּי יָדַע כֵּן כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר סח יא). וְיִתָּכֵן כִּי מִדַּעְתָּם שֶׁנִּתְּנָה הָאָרֶץ לְזַרְעָם, וְאַבְרָהָם וְיִצְחָק לֹא הִרְבּוּ בָּנִים, הָיָה חָפֵץ יַעֲקֹב בְּנָשִׁים רַבּוֹת לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ, כִּי דּוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה. וְלָכֵן רָצְתָה לִתֵּן לוֹ שִׁפְחָתָהּ שֶׁלֹּא יִשָּׂא נָכְרִית:

ותרא לאה כי עמדה מלדת. כתב הרמב"ן למה נתנה לאה שפחתה לבעלה והרי לא היתה עקרה אם לא שנאמר שהיתה נביאה ויודעת שעתיד להעמיד י"ב שבטים ורצתה שיהיו לו רוב הבנים ממנה ומשפחתה וגם יעקב בא עליה כדי שיעמיד בנים רבים. ויתכן בעבור שידעו שנתנה הארץ לאברהם ואברהם ויצחק לא הרבו בנים היה חפץ יעקב להרבות נשים כדי להרבות זרעו לנחול את הארץ כי דור רביעי ישובו הנה:

כי עמדה מלדת. הבינה כי היא חוטאת על זלפה שמקנאת בירך בלהה עשתה גם היא כן. והכי מפורש בדבריה בלידתה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי: