בראשית ל:לח מפרשים: אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), מחוקקי יהודה; קרני אור, רש"י ואבן עזרא

ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים. יובן בס"ד דרך רמז כתרגומו ודעץ שהוא לשון תחיבה ונעיצה וכמוה בלשון הש"ס דצה ושלפה דץ ביה מידי וכיוצא בזה את המקלות אותיות המלקות רמז לסט"א המלקה את הרשעים ב"מ אשר פצל כתרגומו דיקליף שהם הקליפות ברהטים בשקתות המים רמז לישראל הרהוטים לשתות מימי התורה הנקראת מים וזהו ויצג את המקלות אשר פצל דהיינו שהק"בה נעץ ודעץ הסט"א ע"י זכות ישראל הרהוטים לשתות מימי התורה וזהו ברהטים בשקתות המים ולא מבעייא שזכות העוסקים בתורה ממש יתיש כח הסט"א וישקעם בתהומא רבא אלא גם זכות אשר יבואו לשמוע תורה בבתי כנסיות ובתי מדרשות ויתלהבו ממנה ג"כ בזה יותש כח הס"טא וזהו אשר תבאנה הצאן לשתות אלו הת"ח העוסקים והלומדים תורה באמת לנוכח הצאן אלו עמא דארעא שאינם יודעים ללמוד כי אם לשמוע דוקא ורק אלו עמא דארעא יחמנה ר"ל יהיה להם התלהבות בתורה והרהורי תשובה בבואן הלומדים לשתות ר"ל ללמוד תורה לפניהם שגם אלו שאינם יודעים ללמוד כי אם לשמוע דוקא ג"כ יש זכות תורה בידם ומתישים כח הס"טא יה"ר שהאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי.

[לד] וכן פי׳ ר"י ן' גנאח בשרש "פצל", שהוא כמו כריתה וחלוק והפרדת דבר מחובר, וכן בפס״ז ויפצל כמו ויפסל, ושד"ל כתב, השרש הזה בלשון ערבי וסורי, וגם בלשון חכמים אין ענינו קילוף אלא פירוד וחילוק והסתעפות לכאן ולכאן כגון (יומא כט א) מה אילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן, וכן יעקב חלק את המקלות לחלק לבן ולחלק שחור ע"י הקילוף, אך הפצול איננו הוא עצמו הקילוף, אבל הקילוף מפירש באמרו מחשיף הלבן, ועיין בחזקוני שהוא יפרש ג"כ שהוא לשון חילוק בתלמוד, אך הוא יפרש שעשה מהן גדר ומסוכה להכניס בהן הצאן ולא יוכלו הנקבות לברוח מפני הזכרים, והיו מתעברות לאלתר, והיינו דכתיב והיו הקשורים ליעקב ׃

[לה] אולי לפי שפועל החמימה שב גם על הזכרים, וגם על הנקבות ששניהם התחממו אלה נגד אלה, לכן התחבר במלה זו סימן הזכרים והנקבות, ובעלי המסורת קוראים לזה אנדרוגינוס, להיות היו"ד סימן הזכרים והנו"ן סימן הנקבות:

ויצג. תַּרְגּוּמוֹ וְדָעִיץ, לְשׁוֹן תְּחִיבָה וּנְעִיצָה הוּא בִלְשׁוֹן אֲרַמִּי, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּתַּלְמוּד דָּצָהּ וּשְׁלָפָהּ, דָּץ בֵּיהּ מִידֵי, דָּצָהּ כְּמוֹ דְעָצָהּ, אֶלָּא שֶׁמְּקַצֵּר אֶת לְשׁוֹנוֹ: