וַיֶּחֱמ֥וּ הַצֹּ֖אן אֶל־הַמַּקְל֑וֹת וַתֵּלַ֣דְןָ הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּטְלֻאִֽים׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[לז] ולבאר כוונתו אביא בזה מה שכתב הרש"ד "שם צאן הוא שם כלל לכל מיני הבהמות הדקות זכרים ונקבות, ולכן יתוארו לפעמים בלשון יחיד, כמו "הצאן הזה" (ש"א טו יד), ולפעמים בלשון רבים, כמו הצאן ההנה, (שם יז כח) ואלה הצאן, (שם ב כד יז, ודה"א כא יז) כמו שם "עם" ולפי שהוא כולל זכרים ונקבות, לכן יכונה פעם בלשון זכר, כמו "כל צאן קדר יקבצו לך" (ישעי' ס, ז) ועל הרוב בלשון נקבה, כמו צאן אובדות (ירמי' נ, ו) הצאן המקשרות (למטה פסוק מא) ופה בא בלשון זכר ולשון נקבה יחד על הצאן "ויחמו הצאן אל המקלות", "ותלדן הצאן", ע"כ יאמר הח' ז"ל, ואל תתמה בעבור שאמר על הצאן לשון זכרים (ור"ל כי אף שהיא כולל זכרים ונקבות מ"מ פה וודאי הכוונה על הנקבות) ויסיים כי רק בלשון יחיד יחושו ע"ז ובלשון רבים לא יחושו ע"ז:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[לח] כי כח הדמיון במוח, והזרע תחלתו מהמוח לפיכך ילדו לפי הדמיון (רד"ק) כי הציור בכח המדמה בעת הריון יפעל על הרוב בנולד דמות דבר המצויר (רע"ס) ובפס"ז (ברא' ל לט) "דרך האות שיבוא על עשיית מעשה, כמו שעשה משה רבינו במצרים בשחין שזרק פיח כבשן ונעשה שחין, וכן הכנים, וכיוצא בהן, ואלישע שחתך עץ וזרק בתוך המים ויצף הברזל וכו'", וכן כתב רוו"ה "כי החוש מעיד שאין המקלות מטיבות ומריעות אבל הוא עשה מעשה כל שהוא כהשלכת קמח בסיר באלישע, ונטיית מטה אהרן ודומיהן, ותפלתו וצדקתו עשתה זאת", וכן כתב הח' יש"ר "אמנם שימת המקלות לא תספיק בדרך הטבע, לולא הסיוע האלהי שרצה השי"ת להעשיר את יעקב בדרך פלא: