בראשית מא:יב מפרשים: רש"י, ברכת אשר, חזקוני ורמב"ן

נער עברי עבד. אֲרוּרִים הָרְשָׁעִים, שֶׁאֵין טוֹבָתָם שְׁלֵמָה, מַזְכִּירוֹ בִּלְשׁוֹן בִּזָּיוֹן:

"ושם אתנו נער עברי". אמר [משה רבנו] לפניו: רבש"ע, עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ? אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו, נקבר בארצו, מי שלא הודה בארצו, אינו נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו, גבירתו אומרת "הביא לנו איש עברי" (לט, יד) ולא כפר אלא [הודה]: "גנב גנבתי מארץ העברים" (מ, טו), לפיכך נקבר בארצו, "ואת עצמות יוסף קברו בשכם" (יהושע כד, לב). אתה שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך. כיצד? בנות יתרו אומרות "איש מצרי הצילנו מיד הרועים" (שמות ב, יט), והוא שומע ושותק, לפיכך לא נקבר בארצו. (דברים רבה ד). והוסיף על כך ר' ישראל רוזן בדף שבת בשבתו (כא בכסלו תש"ס): שמא יש רמז בדרכי הלשון, כי משה שלא הודה בעבריותו, נענש ב"לא תעבור את הירדן" (דברים ג, כז), ונצטוה "עלה אל הר העברים... ומות בהר" (שם לג, מט-נ), ולבסוף "ויבכו את משה בערבות מואב" (שם לד, ח), הוי, עברים וערבות תחת עבריות. ע"כ. ויפה הוסיף. (פ' מקץ תש"ס)

נער עבד עברי ירא היה פן יכניסוהו לגדולה וישנאהו על אשר לא הזכירו כמו שבקש ממנו, לפיכך הוציא עליו דבה. ד״‎א שלא יכעוס עליו המלך שלא הגיד לו עד עכשיו שיש חכם גדול כזה בארץ ולכך ביזהו.