וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁ֥ר פָּֽתַר־לָ֖נוּ כֵּ֣ן הָיָ֑ה אֹתִ֛י הֵשִׁ֥יב עַל־כַּנִּ֖י וְאֹת֥וֹ תָלָֽה׃
רש"י
השיב על כני. פַּרְעֹה, הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו; הֲרֵי מִקְרָא קְצַר לָשׁוֹן, וְלֹא פֵּרֵשׁ מִי הֵשִׁיב, לְפִי שֶׁאֵין צָרִיךְ לְפָרֵשׁ; מִי הֵשִׁיב? מִי שֶׁבְּיָדוֹ לְהָשִׁיב, וְהוּא פַּרְעֹה; וְכֵן דֶּרֶךְ כָּל מִקְרָאוֹת קְצָרִים, עַל מִי שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת הֵם סוֹתְמִים אֶת הַדָּבָר:
אבי עזר
ויש אומרים שהוא בדבור השיב וכו'. כן תרגם יונתן ויתי אותיב במלי על סדר שימושי. רק לרב קשה דלא מצינו הוראת השיב. רק במי שמשיב דבר או אבידה. או ששב אל העיר. אבל לא מצינו כן באיש אשר דיבר טוב על חבירו. במה שאין בידו לעשות. וביותר יש להפליא על תיבת ואותו תלה. לכן דחק הרב לפרש או בפתרון כי אם יכנס דברי הפותר בעיני בעל החלום דומה לו כאלו הוא השיב אותו על כנו. ועיין פרשת תולדות פסוק הן גביר שמתיו לך: