בראשית מא:כו מפרשים: רש"י, ברכת אשר, העמק דבר ומנחת שי

שבע שנים ושבע שנים. כֻּלָּן אֵינָן אֶלָּא שֶׁבַע, וַאֲשֶׁר נִשְׁנָה הַחֲלוֹם פַּעֲמַיִם, לְפִי שֶׁהַדָּבָר מְזֻמָּן כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ לוֹ בַּסּוֹף ועל השנות החלום וגו' בְּשֶׁבַע שָׁנִים הַטּוֹבוֹת נֶאֱמַר הגיד לפרעה לְפִי שֶׁהָיָה סָמוּךְ וּבְשֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב נֶאֱמַר הראה את פרעה, לְפִי שֶׁהָיָה הַדָּבָר מֻפְלָג וְרָחוֹק, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן מַרְאֶה:

רש"י ד"ה שבע שנים ...ושבע שנים (כצ"ל), ...בשבע שנים הטובות נאמר "הגיד לפרעה" (כה), לפי שהיה סמוך, ובשבע שני הרעב נאמר "הראה את פרעה" (כח), לפי שהיה הדבר מופלג ורחוק, נופל בו לשון מראה. ע"כ. ולענ"ד לפי הרגשתי ההיפך הוא נכון - מראים דבר הנראה לעין, השוה "אשר אתה מראה בהר" (שמות כה, מ) בחינת מראים באצבע, כזה ראה, ואלו על דבר שבעתיד חל לשון מגיד (עתידות). ואולי כפי שהעיר משה מרדכי שי' שדווקא דבר רחוק טעון מראה, כדי להמחישו.

שבע שנים הנה. ולא אמר שבע שני השבע. לזה לבד אינו כדאי שיהי׳ דבר אלהים ביחוד לפרעה. שהרי אין בזה אלא הצלחת המדינה ועשרה ולא הי׳ מתקבל על לב פרעה ברגע זו ולא הי׳ נוח לשמוע עוד. מש״ה לא גלה דבר עד בוא לגלות דבר הרעב. כי הוא נוגע לקיום העולם שלא תכלה הארץ: