וְהָיָ֨ה הָאֹ֤כֶל לְפִקָּדוֹן֙ לָאָ֔רֶץ לְשֶׁ֙בַע֙ שְׁנֵ֣י הָרָעָ֔ב אֲשֶׁ֥ר תִּהְיֶ֖יןָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְלֹֽא־תִכָּרֵ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּרָעָֽב׃
דגל מחנה אפרים
והיה האוכל לפקדון לארץ בשבע שני הרעב י"ל בזה שרימז בזה שתפס תיבת האוכל כי נראה לפענ"ד מה שרעב בא לעולם הוא כשח"ו אין יחוד לעילא מזה נמשך ח"ו שיסתלק השגחתו של הקב"ה ואין שפע נשפע לעולם ולהיפך כשיש יחוד לעילא ממנו נשפע שפע וברכה ושובע לעולם וזן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים ולכך אסור לשמש בשני רעבון כי הצדיק צריך לסתום מבועא דיליה כשנסתם מבועא דלעילא כידוע בכתבי האר"י ז"ל עי"ש והיחוד הוא ע"י הצדיק שמייחד אל הוי"ה שהוא מספר זן ובזה גורם שהש"י זן ומפרנס לכל הברואים וכשהצדיק אינו מייחד יחוד זה בזה מביא רעב לעולם והנה יוס' הבין שיהיו שני רעב וע"כ שאז לא יהיה יחוד זה של אל הוי"ה והיה ירא שלא תכרת הארץ ברעב כי לא יהיה שום שפע נשפע בשני הרעב חס ושלוס ולכך השתדל וראה לתקן זה ביחוד זה בשני שבע כדי שעל כל פנים יהיה נשפע שפע מעט בשני הרעב אף שיהיה הסתלקות השפע ח"ו לא יהיה לגמרי והוא שרימז בנעימות לשונו והיה האוכל אוכל מספר זן שהוא יחוד שני שמות הנ"ל הוא יהיה לפקדון לארץ בשבע שני הרעב שלא תכרת הארץ ברעב ויהיה עכ"פ במצרים לחם ויוכלו העולם עכ"פ להתפרנס בדוחק וק"ל:
דברי דוד
והיה האכל הצבור כשאר פקדון הגנוז. דקשה מאי פקדון שייך הכא דמי הוא הנפקד. ותירץ דמה שיהיה מונח וצבור אע"פ שהכל תחת יד פרעה מ"מ יהיה דומה לשאר פקדון שהוא מופקד ביד אחר ואינו תחת יד בעלים כן יהיה זה גנוז ולא יגע בו: