וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃
רש"י
ותעש הארץ. כְּתַרְגּוּמוֹ, וְאֵין הַלָּשׁוֹן נֶעֱקָר מִלְּשׁוֹן עֲשִׂיָּה:
דברי דוד
ותעש הארץ כתרגומו, ואין הלשון נעקר מלשון עשייה. פי' אע"פ שתרגומו וכנשו כו' שהוא ל' אסיפה מ"מ שייך שפיר על זה לשון עשייה כי הכניסה היא העשייה:
אלשיך
ותעש הארץ כו'. אמר מה שכתבנו למעלה שרמז יוסף. כי אם היה הענין ע"י זולתו. לא ירבה האוכל לצבור לשני הרעב. וזה אמר ותעש הארץ בטבעה. בשבע שני השבע לקמצים בלבד. שאין הקמצים משביעים. אך כאשר ויקבוץ כו' על ידו צוה ה' את הברכה עד כי יחדל לספור כי אין מספר. וכמאמר הכתוב וימצא בשנה ההיא מאה שערים ואחר כך ויברכהו ה'. ואומר יצו ה' את הברכה באסמיך. שירבה באוצר: