וַיִּקְבֹּ֞ץ אֶת־כָּל־אֹ֣כֶל ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן־אֹ֖כֶל בֶּעָרִ֑ים אֹ֧כֶל שְׂדֵה־הָעִ֛יר אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתֶ֖יהָ נָתַ֥ן בְּתוֹכָֽהּ׃
רש"י
אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה. שֶׁכָּל אֶרֶץ וְאֶרֶץ מַעֲמֶדֶת פֵּרוֹתֶיהָ, וְנוֹתְנִין בַּתְּבוּאָה מֵעֲפַר הַמָּקוֹם, וּמַעֲמִיד אֶת הַתְּבוּאָה מִלִּרְקֹב:
דברי דוד
אכל שדה העיר וכו', ונותנין בתבואה מעפר כו'. פי' זו תקנה אחרת ומועיל בכל ענין, כי שתי דעות הם בב"ר ת"ק ור' נחמיה:
אבי עזר
אין פירוש כל כי היו מתים ברעב וכו'. וכמוהו כי חנני אלהים וכי יש לי כל. ואב לכולם ולרש אין כל. ונאמר אחריו כבשה אחת: