בראשית מא:מט מפרשים: רש"י, דברי דוד, ברכת אשר וספורנו

עד כי חדל לספר. עַד כִּי חָדַל לוֹ הַסּוֹפֵר לִסְפֹּר, וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר:

כי אין מספר. תחילה אמר שהסופר חדל לספור, ואפשר לומר דמ"מ היה מספר אלא שהסופר לא רצה לטרוח ולספור מש"ה כתב כי אין מספר. ואי הא לחוד הו"א שהוא כפשוטו שאין כלל מספר וזה אינו דכל דבר בעולם יש לו מספר אלא שא"א לסופר לספור אותו:

רש"י ד"ה כי אין מספר, לפי שאין מספר וכו'. וקשה לי, והרי בכל דרך ספירה שהיא אפשר לספור עד אין סוף, כי תמיד אפשר להמשיך, ודומה שר"ע ספורנו בא להשיב על שאלה זו - "לא היה עוד מספר נקרא בשם באופן שיצויר בנפש". כלו' יש ויש מספר, אבל אין הוא מושג בשכל משום גודלו, ולכן אין לו עוד משמעות של ממש, כמו כאשר אנחנו אומרים "ששת" במליוני קרבנות השואה הי"ד. (תשמ"ח, תשמ"ט, תשנ"ט)