וַיַּ֥רְא יוֹסֵ֛ף אֶת־אֶחָ֖יו וַיַּכִּרֵ֑ם וַיִּתְנַכֵּ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם וַיְדַבֵּ֧ר אִתָּ֣ם קָשׁ֗וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֵאַ֣יִן בָּאתֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ו] וכן פי' הרמב"ן שהתנכר להם בדבריו שדבר להם קשות, וכן פי' רע"ס, שינה טעמו ולא דבר בענוה כמנהגו, ואו"ת פה כוונה רחוקה מאוד, "וחשיב מה למלל עמהון" ועיין רש"ד שביאר כוונתו, ובנל"ג מה שהעיר ע"ז, וביאורו: