כֻּלָּ֕נוּ בְּנֵ֥י אִישׁ־אֶחָ֖ד נָ֑חְנוּ כֵּנִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ לֹא־הָי֥וּ עֲבָדֶ֖יךָ מְרַגְּלִֽים׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ח] ודעת הרד"ק ששרשו "אנח" וכתב "ופעמים נגרעה האל"ף "בני איש אחד נחנו", וכתב רא"ב בנימוקיו הם ג' במקרא שחסרים בם האלפי"ן, ולשד"ל מלת "נחנו" בלא אל"ף, מרבה תמיד ענין חדש, לא היה להם לומר, אלא כולנו בני איש אחד, אבל הוסיפו מלת נחנו, לומר כן הדבר, אעפ"י שהוא רחוק בעיניך וכן "נחנו נעבור חלוצים" (במד' לב, לב) עיי"ש:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ט] עיקר המלה ענין קיום, כמו "וכנו נחושת" (שמות ל, יח) "ועמד על כנו" (דניאל יא כ) וכן מלת "נכון" ענינה קיים, וענינה אמיתי:
רש"י
כלנו בני איש אחד נחנו. נִצְנְצָה בָהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּכְלָלוּהוּ עִמָּהֶם, שֶׁאַף הוּא בֶּן אֲבִיהֶם: