בראשית מב:כב מפרשים: רש"י, ספורנו, אור החיים ורבנו בחיי

וגם דמו. אֵתִין וְגַמִּין רִבּוּיִין – דָּמוֹ וְגַם דַּם הַזָּקֵן:

הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד? שֶׁלֹּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לַהֲמִיתְכֶם כְּשֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה כַּאֲשֶׁר חֲשַׁבְתֶּם, אֲבָל הָיוּ מַעֲשָׂיו בַּאֲשֶׁר הוּא יֶלֶד בִּלְתִּי פּוֹעֵל לְתַכְלִית מְכֻוָּן.

וַיַּעַן רְאוּבֵן אוֹתָם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר מַעֲנֶה עַל זֶה, גַּם אָמְרוֹ לֵאמֹר שְׁתֵּי פְּעָמִים, גַּם אָמְרוֹ וְגַם דָּמוֹ וְגוֹ׳: