בראשית מב:כה מפרשים: אוהב ישראל, מחוקקי יהודה; קרני אור, אבן עזרא ורמב"ן

וַיְצַ֣ו יוֹסֵ֗ף וַיְמַלְא֣וּ אֶת־כְּלֵיהֶם֮ בָּר֒ וּלְהָשִׁ֤יב כַּסְפֵּיהֶם֙ אִ֣ישׁ אֶל־שַׂקּ֔וֹ וְלָתֵ֥ת לָהֶ֛ם צֵדָ֖ה לַדָּ֑רֶךְ וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם כֵּֽן׃

אוהב ישראל

ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם וגו' עד ויעשו כן. כדי לבאר שדברי יוסף אל אחיו היה ברוה"ק ולא היה אתו לשון שקר חלילה לומר אליהם מרגלים אתם והוא בעצמו ידע שאינם מרגלים. נאמר שדברי יוסף היה באופן שיהי' במשמעותם שני פנים אחד בפשוטות כדי להפחיד את אחיו והשני שהיה לו כוונה אחרת ברה"ק:
שאל רבBookmarkShareCopy

מחוקקי יהודה; קרני אור

[יד] וכן כתב ר"ש ן' מלך, מיני המתכות לא יתרבו, אבל כל אחד במינו הוא דבר אחד לא יפרד, כי כל כסף אחד, וכל זהב אחד, ואעפ"י שיש בהם זה טוב מזה, גדר אחד יכללם, הכסף לכסף, והזהב לזהב, וכן השאר, ואין להם אישים אלא בכלים, או במטבעות, והמטבעות שיעשו מכסף וזהב הם אישיתם על צד אחד, ומה שאמר "להשיב כספיהם", הקבוץ הוא לענין הצורות, וי"מ שרבוי כספיהם קאי על הצרורות, ורע"ס כתב שרבוי כספיהם שב על המטבעות, ועיין ביאור רש"ד שהרחיב לבאר בזה:
שאל רבBookmarkShareCopy

מחוקקי יהודה; קרני אור

[טו] וכתב החזקוני, לא מצינו במקום אחר כסף וזהב בלשון רבים:
שאל רבBookmarkShareCopy