וַיִּפְתַּ֨ח הָאֶחָ֜ד אֶת־שַׂקּ֗וֹ לָתֵ֥ת מִסְפּ֛וֹא לַחֲמֹר֖וֹ בַּמָּל֑וֹן וַיַּרְא֙ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְהִנֵּה־ה֖וּא בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[טז] ורש"י ז"ל, פי' הוא לוי שנשאר יחיד משמעון בן זוגו, וכן תיוב"ע, וכתב הרא"ם דאל"כ האי האחד אחד מיבעי ליה, וכתב הרא"ש ז"ל כי לוי היה מנהיג ב' החמורים שלו ושל שמעון הוא מצא הכסף כי היה למטה בשולי האמתחת, והאחרים לא הגיעו עדיין למטה, והוא שהוצרך להאכיל לשני החמורים הגיע למטה, ושד"ל כתב "הראב"ע והרד"ק פי' האחד, אחד מהם, ואין צורך שיהיה אחד מיוחד, אבל כן הוא דרך הלשון כמו (ויקרא יד, ד, ה) "ולקח למטהר שתי צפרים חיות ושחט את הצפור האחד", ורבים ככה, עכ"ל, והנה מלבד שכח זכרונו הטעתו כי שם נאמר "האחת", עיין בספרא שם (סי' טז ויז) שלא לחנם אמר הכתוב "האחת" "האחת הברורה שבשתים, האחת שאם מתה אחת מהם וכו', האחת אל כלי חרש וכו', ועיין בהתוה"מ שם ובתורה אור, שהרחיב לבאר בטוב טעם ודעת עפ"י כללים נאותים חזקים כראי מוצקים:
אבן עזרא
ויפתח האחד. האחד מהן. ויתכן להיות ראובן כי הוא הבבור, כמו אחד בחשבון: