וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[יח] ואו"ת "תְמִית", וכתב הנל"ג בכל מיתה בידי אדם ת' "קטל" ופה תרגם "תְמִית" והיא מיתה בידי שמים:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[יט] וכתב הרלב"ג "הנה אמר בזה ראובן דבר שגעון, ולזה לא השיבו יעקב על דבריו דבר, ואמנם סיפר זה להורות כי ראובן לא היה חכם, ולזה עשה מה שעשה כמו שספרה התורה, ומפני זה חטא כי החכם לא יפותה לבו לכמו אלו הפעולות המגונות", ועיי"ש מה שהביא בתועלת הי"ג במדות וסיים, "ואולם יהודה השתדל בזה בחכמה, ולזה המתין שכלה השבר אשר הביאו ממצרים, ואמר לאביו עם זה דברים נכוחים עד שנתרצה ושלחו עמו", והכוה"ק פי' תמית תחשוב אותם כאלו הם מתים, לבלי הורישם בנחלת אבותם כעין שת"א "תקטול בשמתא" (כאמרם מ"ק טז ויז), מאי שמתא שם מיתה, וכבר מצאנו פעלים מדומיים, כמו כל ונטמאה, שבפ' סוטה וכדומה, וסיים "ובחנם הטיח כאן הרלב"ג דברים אשר לא כן" (ובב"ר פ' צא) בשעה שהי' אדם אומר דבר מתוקן לפני ר' טרפון, היה אומר כפתור ופרח, ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה, היה אומר לא ירד בני עמכם, ר"ל אין ממש בדבריו, כמ"ש יעקב לדחויא בעלמא, ולפיכך לא חשש יעקב להשיבו על דבריו, אלא אמר להם שלא ירד בנימין עמהם:
אבן עזרא
וי"א כי פי' תמית תעניש, ואחרים אמרו שזאת תפלה לנגד השם וכלל הדבר אילו היה מדבר נכונה, לא היה יעקב מחריש: