וַיִּקְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־הַמִּנְחָ֣ה הַזֹּ֔את וּמִשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף לָקְח֥וּ בְיָדָ֖ם וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ן וַיָּקֻ֙מוּ֙ וַיֵּרְד֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יוֹסֵֽף׃
רש"י
ואת בנימין. מְתַּרְגְּמִינַן וּדְבָרוּ יָת בִּנְיָמִין, לְפִי שֶׁאֵין לְקִיחַת הַכֶּסֶף וּלְקִיחַת הָאָדָם שָׁוָה בְלָשׁוֹן אֲרַמִּי; בְּדָבָר הַנִּקָּח בַּיָּד מְתַרְגְּמִינָן וּנְסִיב, וְדָבָר הַנִּקָּח בְּהַנְהָגַת דְּבָרִים, מְתַרְגְּמִינָן וּדְבַר:
ספורנו
וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף. קוֹדֶם הֲבָאַת הַמִּנְחָה, וְלָכֵן יָרְאוּ כַּאֲשֶׁר הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף.
רבנו בחיי
ויקחו האנשים את המנחה הזאת על דרך הפשט מה שהזכירם בשם אנשים ולא בשם אחים, להורות על הליכתם בזריזות גדולה כאנשים. ועוד כי היו נכנסים בארץ בפחד גדול והיו מתנכרים שלא יכיר אותם שום אדם כאחים אלא כאנשים נכרים.