וַיֹּאמֶר֩ שָׁל֨וֹם לָכֶ֜ם אַל־תִּירָ֗אוּ אֱלֹ֨הֵיכֶ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י אֲבִיכֶם֙ נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹן֙ בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם כַּסְפְּכֶ֖ם בָּ֣א אֵלָ֑י וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ה] וכן הסכים הרלב"ג ז"ל לזה הפי', וכתב, כי זה הבר היה מקובץ מאנשים רבים, ויתכן שהיה לאחד מהם מטמון בבר אשר לקח ממנו יוסף, ולזה לא זכה בו המלך והוא למי שהגיע אליו בגורלו:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ו] ואע"ג דאמרינן הנמצא בתוך התבואה, הרי היא של בעל התבואה, הא אמרינן נמי התם, ה"מ בתבואה הגדילה על שדה שלו, אבל אם לקח מהרבה בני אדם הוא של מוצאו (טור על התורה):
מחוקקי יהודה; יהל אור
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
אלהיכם. בִּזְכוּתְכֶם, וְאִם אֵין זְכוּתְכֶם כְּדַאי, ואלהי אביכם, בִּזְכוּת אֲבִיכֶם נתן לכם מטמון: