כִּי־זֶ֛ה שְׁנָתַ֥יִם הָרָעָ֖ב בְּקֶ֣רֶב הָאָ֑רֶץ וְעוֹד֙ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אֵין־חָרִ֖ישׁ וְקָצִּֽיר׃
רמב"ן
כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ הִזְכִּיר לָהֶם מָה שֶׁעָבַר, וְיָדְעוּ גַּם הֵם לוֹמַר כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁתֵּי שָׁנִים בָּרָעָב וְאָכְלוּ כָּל מָה שֶׁהָיָה בְּיָדָם וְנִתְיַקֵּר הַשַּׁעַר מְאֹד, וְעוֹד יַעַבְרוּ עֲלֵיהֶם חָמֵשׁ שָׁנִים, לֹא תִּהְיֶה לָכֶם בָּהּ מִחְיָה כְּלָל אִם לֹא שְׁלָחַנִי הַשֵּׁם לִפְנֵיכֶם:
הטור הארוך
כי זה שנתים הרעב. הזכיר להם מה שעבר לומר כיון שכבר עבר שנתים ואכלו מה שהיה להם א"כ מה יעשו עוד בה' שנים הבאות ודאי לא יהיה להם מחיה אם לא ששלחני השם לפניכם: