וְכִלְכַּלְתִּ֤י אֹֽתְךָ֙ שָׁ֔ם כִּי־ע֛וֹד חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים רָעָ֑ב פֶּן־תִּוָּרֵ֛שׁ אַתָּ֥ה וּבֵֽיתְךָ֖ וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ה] וכן פי' שד"ל, ויסכים לפי הח' ז"ל, וכתב "ואין לפרש תתמסכן, כי לא יתישב על וכל אשר לך, שהם העבדים והשפחות, והנה פן תורש, חוזר למעלה, רדה אלי פן תכרת", אבל רש"י ז"ל פי' מלשון רשות ומסכנות, וכן ת"א "דלמא תִתְמַסְכֵן", ועיין "אוהב גר" שבדפוסים הקודמים היה הגי' בת"א דלמא תשתיצי (פי' ענין כליה וגמירא, עיין ערוך השלם ערך שץ) ורש"י הגיה "תתמסכן" ונוסח ראשון עיקר, והכוונה פן תכרת ותמות ברעב אתה וביתך וגם עדרי צאנך, וכן הוא בס' "יאר" הגי' בת"א "דלמא תשתיצי" וכתב שם "אפשר מפני שאמר "וכל אשר לך" ואין נופל לשון רש ועושר לבהמות כמו שאז"ל (ב"מ קיא ב) גבי שכר בהמה וכלים, למאן דאמר שאינו עובר עליהם, שנאמר "כי עני הוא" מי שבאים לידי עניות ועשירות, כמו "ולא תכרת הארץ ברעב", ולא כן כתב רש"י" ועיין "לחם ושמלה" שכתב שאין לנטות מדברי רש"י ז"ל, כי מצינו לשון דלות על הבהמות, וכן בתרגום "השמנה היא אם רזה", בתרגום "העתירא היא אם מסכנא", וכן "וישמן ישורון" "שמנת עבית" ג"כ מענין הזה, ולכן גם לשון "תורש" היא מליצה בהפך, והוא כמו תכחש, ושייך ג"כ על המקנה כמו על האדם, ועיין ברא"ם שישיג על הח' ז"ל ויסכים לפי' רש"י ז"ל, ויסיים בקושיא שהמסכנות והעוני אינה נופלת רק על יעקב ובניו שהם בעלי הממון, לא על כל אשר לו שהם בני בניו שעדיין לא הגיע ממון בידם, וכש"כ לנשיהם וטפם:
מחוקקי יהודה; יהל אור
(ח) וכן פי' הרדי"א וכתב "המפרשים פי' תורש "תתמסכון", ולא יתישב לפירושם אתה וביתך וכל אשר לך, אבל הוא מלשון להוריש גוים גדולים, והוא כולל למה שאמר לשום לכם שארית בארץ, פן תורש מן העולם ברעב, אתה וביתך וכל אשר לך, ר"ל הבנים ובני בנים שכולם יוציאו מכל מה שלהם ברעב", ועיין קרני אור: