בראשית מה:כד מפרשים: בן איש חי, מחוקקי יהודה; קרני אור, פענח רזא ושפתי כהן

והנה אומרו לא תחוס על כלכם נ"ל בס"ד רמז להם על כלים כבדים כמו חביות ומטות שא"א להסיעם ממקום למקום אלא צריך שימכרום במקומם ואם האדם ימכור כלים כאלה של הבית במהרה לא יעלה בידו חצי הערך שלהם על כן אם חס על ממונו מוכרח להתעכב למכור על יד על יד בערך השוה ופרעה רצונו שיבואו תכף ומיד לכך אמר ועינכם לא תחוס על כלכם כלומר שמעתי שממון שלכם חביב עליכם דאביכם חזר על פכים קטנים ונסתכן בלילה לבדו על כן אתם לא תחוס עינכם על כלכם בחביות ופכין וכיוצא שתתעכבו עד שתמכרום בערכם כי הנה טוב כל ארץ מצרים לכם ומה לכם לדקדק על הפסד מועט כזה תניחום שם ותבואו כאן:

[טז] אל תרגזו, פי' שלא יפחדו בדרך, כי שמו עליהם שהוא המושל בכל ארץ מצרים (רמב"ן) וכן פי' הרשב"ם ורל"ש השיג ע"ז וכתב ולמה ייראו בעליה זאת יותר מהראשונה עיי"ש, והרלב"ג פי' שאמר זה בעבור המצרים ההולכים עמם, כדי שלא תתפרסם להם חרפתם, והרדי"א פי' שענינו ברכה שברכם שלא יקבלו רוגז ולא נזק, כדרך שלוחי מצוה אינם נזקים:

אל תרגזו, פי' אל תפחדו, כמו רגזו ועל תחטאו כלומר כיון שאתם אחים למשנה למלך אין לכם לירא בפני מי:

אל תרגזו בדרך. אַל תִּתְעַסְּקוּ בִּדְבַר הֲלָכָה שֶׁלֹּא תִרְגַּז עֲלֵיכֶם הַדֶּרֶךְ, דָּ"אַ אַל תַּפְסִיעוּ פְסִיעָה גַסָּה וְהִכָּנְסוּ בַחַמָּה לָעִיר; וּלְפִי פְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא יֵשׁ לוֹמַר, לְפִי שֶׁהָיוּ נִכְלָמִים, הָיָה דוֹאֵג, שֶׁמָּא יָרִיבוּ בַדֶּרֶךְ עַל דְּבַר מְכִירָתוֹ, לְהִתְוַכֵּחַ זֶה עִם זֶה וְלוֹמַר עַל יָדְךָ נִמְכַּר, אַתָּה סִפַּרְתָּ לָשׁוֹן הָרָע עָלָיו, וְגָרַמְתָּ לָנוּ לִשְׂנֹאתוֹ: