אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל־עֵינֶֽיךָ׃
מדרש לקח טוב
ויפל יוסף על פני אביו. שזו הבטחה. דכתיב ויוסף ישית ידו על עיניך (בראשית מו ד).
מחוקקי יהודה; קרני אור
[א] ור"י ן' גנאח בשרשיו שרש "עלה" פי' ענינו שימיתהו מיתה טבעית, ויצילהו ממיתה שאינה טבעית כמות בחרב וזולתו, ולזה הפי' אינני יודע הטעם "גם עלה", ועיין מורה בפ' כז מהחלק הראשון ובעקידה ברא' שער לא, ואפשר לומר שיהיה הטעם מאעלך שיקבר בא"י במערת המכפלה וגם עלה רמז ענין יוסף "והעליתם את עצמותי" (למטה נ כה) או כפי' החזקוני, לרבות עצמות שאר כל השבטים, והרמב"ן פי', שיהיה בבית עבדים עד שיעלנו גם עלה, כי מעתה הגלות תתחיל בו וכן פי' הרלב"ג "אמר זה ה' ית' על זרעו, כי הוא העלה אותם מעוני מצרים באותות ובמופתים":
מדרש לקח טוב
אנכי ה׳ אלהיך. אנכי לשון נחמה, שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא יב), אנכי לשון אזהרה, שנאמר אנכי היודע ועד (ירמיה כט כג), אנכי לשון עזרה, שנאמר אנכי ארד עמך (בראשית מו ד), אנכי לשון מצרי הוא אנוך, אנכי לשון נוטריקון, אנא נפשי כתבית יהבית, יהיבנא כתיבא נעימים אמריה.