בראשית מו:ז מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, מחוקקי יהודה; יהל אור, דברי אמת ורש"י

[ג] ורש"י ז"ל פי' "שרח בת אשר ויוכבד בת לוי" וע"ז כתב הרמב"ן, תינח בנות בניו, אלא בנותיו מה ירבה, והלא לא היתה אלא דינה לבדה, אבל כך דרך הכתוב לדבר לשון רבים בענין היחס, כמו "ובני פלוא אליאב" (במד' כו ח) "ובני דן חושים" (למטה פ' כג) ועיין מה שהבאתי למעלה (לז לה הערה כה) לפי עדות הרמב"ן (במד' כו מו) על פ' "ושם בת אשר סרח" שהגי' בת"א "ושום בת אתת אשר סרח", וא"כ לא היתה בתו של אשר כי אם בתה של אשת אשר, מבעלה הראשון, ולכן הזכירה הכתוב כאן "ושרח אחותם", שהיתה אחותם מן האם ולא מן האב, והדברים תמוהים דא"כ איך נחשבה בכלל שש עשרה נפש שילדה זלפה ליעקב, ועיין הכוה"ק שכתב, ואף אם נדחוק לפרש, ותלד שגדלה אותה זלפה, עדיין יקשה איך נחשבה בכלל שבעים נפש, כיון שאינה מיוצאי ירך יעקב, וקרא אמר הבאים ליעקב יוצאי יריכו, ועיין בטור על התורה שכתב שכן דרך הפסוק לתלות הבת באחים, כמו "ואחות לוטן תמנע" (למעלה לו כב) ולדעתו נראה שלא יקיים הגי' בת"א לפי עדות הרמב"ן ז"ל, וא"כ היתה שרח בתו של אשר:

(ה) עיין (למעלה לז לה הערה כה):

בניו ובני בניו כו'. דהנה כתיב ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף זכר. פשוט דהלא כל התורה שמותיו ית'. ושם המשפיע הוא יוסף. ע"כ יוסף הצדיק שהוא משורש הזה הוא המשביר כו'. ויכלכל יוסף כו'. ויהודה נקרא מי שדרכו להודות לה' ע"כ נקרא כן וממנו יצאו כן בעלי הודי' כדאיתא. וזה ואת יהודה. שעם הצדידן שדרכו להודות לה' שלח לפניו קודם אל יוסף לקבל שפע להורות לפניו גושנה שע"י זה מתקרבים ונגשים אליו. וזה בניו ית' העובדים מאהבה כמו בן לאב ובני בניו. דהיינו גם אותם שאין להם אותה המדרגה רק שאוהבים לבניו והם כמו בנים להבנים הנ"ל. אמו. עם הקב"ה וקרובים להשפע הבא מאתו ית'. בנותיו. היינו אותם שמתקרבי' לה' בשביל איזה הצטרכות ופרס וזה ג"כ אין רע כי בא חבקוק והעמידן על אחת הוא אמונ'. וכן בנות בניו פי' המתקרבי' אל הצדיקי' בשביל להמשיך להם איזה הצטרכות. וכל זרעו. שמשפיע להם ע"י זה בא להם אור והאהבה לו ית'. הביא אתו כו' פי' כי בכל צרתם לו צר ע"כ מלאך פניו הושיעם למען שמו וזה הביא אתו מצרימה פי' מן המצר כנ"ל וכן אמרו רז"ל כל האומות נקראים מצרים ע"ש שמצירים ר"ל:

ובנות בניו. סֶרַח בַּת אָשֵׁר וְיוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי: