וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יו אֶעֱלֶ֖ה וְאַגִּ֣ידָה לְפַרְעֹ֑ה וְאֹֽמְרָ֣ה אֵלָ֔יו אַחַ֧י וּבֵית־אָבִ֛י אֲשֶׁ֥ר בְּאֶֽרֶץ־כְּנַ֖עַן בָּ֥אוּ אֵלָֽי׃
דברי דוד
ואומרה אליו וכו', ועוד אומר לו כו', לאפוקי דל"ת שמאמר יוסף לפרעה לא היה רק עד והאנשים ופסוק והאנשים הוא לשון הכתוב שמספר ענין זה וז"א דהא אחר פסוק והאנשים כתיב והיה כי יקרא לכם פרעה דהיינו לשונו של יוסף והיאך יפסיק הכתוב בתוך דברי יוסף בפסוק והאנשים כו' אע"כ דגם פסוק והאנשים הוא ממאמר יוסף. וזה פשוט ובחנם טרחו המפרשים בכוונת רש"י בזה:
אלשיך
ויאמר יוסף כו'. הנה כתבנו למעלה כי כל חפץ יוסף היה בל יהיה אביו ואחיו תחת צל שרו של מצרים רק בארץ גושן אשר היתה לשרה כמפורש למעלה שקנה המקום שפע קדושה מצדה. ע"כ אמר אגידה לפרעה והוא כי אמר אם אמרתי ישבו נא אחי בארץ גשן אולי יחשוב שהוא לבל יורגש בבית פרעה מה שאתן להם. ע"כ אמר הנה אגיד לו אחי ובית אבי באו אלי סתם כלומר אצלי במצרים והאנשים רועי צאן כלומר ואיך יהיו פה כי תועבת מצרים הוא ואין לומר כי ישנו אומנותם שאי אפשר כי הלא אנשי מקנה היו ולא יוכלו עזוב אומנותם והראיה כי הנה צאנם ובקרם כו' הביאו משם וכל זה למען יאמר פרעה שירחיקו מפה ואז יקל הדבר שתהיו בארץ גושן והוא כי אעשה ידבר אליכם והוא כי היה בלבו להציג מקצת לפני פרעה שימשך לשאול מה מעשיכם. ואז ע"י תשובתכם שתאמרו אנשי מקנה כו' ימשך הענין ואתם לא תאמרו רועי צאן כמאמרי בל יראה שעצה היה בינינו רק בסגנון אחר לומר אנשי מקנה סתם שיהיו הצאן בכלל ולא מפורש: