וְהָאֲנָשִׁים֙ רֹ֣עֵי צֹ֔אן כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מִקְנֶ֖ה הָי֑וּ וְצֹאנָ֧ם וּבְקָרָ֛ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֖ם הֵבִֽיאוּ׃
פענח רזא
והאנשים רועי צאן וגו', משמע שעי"כ ירחיקם ויושיבם בארץ גושן כדכתיב כי תועבת מצרים כל רועי צאן, והקשה מוהר"ר אברהם הרי כתיב ואם ידעת ויש בם אנשי חיל, פירש"י בקיאים לרעות צאן, הרי שהי' משתוקק לרועי צאן, וי"ל כך אמר יוסף, אני אומר לו והאנשים רועי צאן, והוא יסבור שהם עובדים לצאן כמוהו, ואח"כ כשישאל לקרב אתכם עי"כ וישמע שאינו כן ירחיקכם בשביל כך, וכן עשה, לוי:
פענח רזא
והג"ן מפרש דאדרבא שחשיבות הוא בעיניהם רועי צאן מפני תועבת וגו', ולחשיבותם יושיבם במבחר הארץ ארץ גושן, שאין סברא שירצה יוסף לבזותם בעיניו, וזהו עצמו ג"כ פי' כי תועבת מצרים וגו':
בכור שור
וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו. כלו' אין דעתם לחזור אלא להתיישב בארצך ולעבוד אותך: