וַאֲמַרְתֶּ֗ם אַנְשֵׁ֨י מִקְנֶ֜ה הָי֤וּ עֲבָדֶ֙יךָ֙ מִנְּעוּרֵ֣ינוּ וְעַד־עַ֔תָּה גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבֹתֵ֑ינוּ בַּעֲב֗וּר תֵּשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֖יִם כָּל־רֹ֥עֵה צֹֽאן׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[יג] הנה סבב יוסף שישבו בארץ גושן לסבות ארבעה, הא' מפני שהיא ארץ מרעה, והשנית מפני היותה במיטב הארץ, והשלישית שלא רצה שיהי' מפוזרים בארץ מצרים, והושיבם מפני זה שם בכפר קטן שהי' במיטב ארץ גושן והיא רעמסס, ומנהג הארץ ההיא, לא היה רע כמנהג ארץ מצרים, הלא תראה, כי שם לא הי' מתעבים כל רועי צאן, כמו שהי' מתעבים אותו במצרים, והרביעית שאם הי' ישראל מעורבים עם המצרים, הי' במעט מהזמן מתגאלים במנהגיהם הפחותים, ולזה בחר יוסף שישבו במקום אחד בלתי מעורבים עם המצרים (רלב"ג) ובפס"ז, הקל אותם בעיניהם כדי שלא יפול עליהם טורח החיילות, וכן הוא אומר כל תועבות מצרים כל רועי צאן, הוא שאמר שלמה בחכמתו "אל תתהדר לפני מלך (משלי כה ו)" וכן הוא (ב"ר פ' צה) על הפ' "ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים" שעשה הדבר בחכמה אמר אם מעמיד אני גבורים לפני פרעה, רואה אותן ועושה אותן אנשי מלחמתו" וכן פי' רש"י ז"ל:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[יד] והרד"ק כתב כי המצרים לא הי' אוכלים את בשרם, ולא הי' מגדלין אותם אלא מעט לגזה ולחלב:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[טו] ורש"י ז"ל פי' לפי שהם להם אלוהות, וכן פי' הרלב"ג, וכן כתב הרדי"א, כי המצרים הי' עובדים קצת הבהמות, ולא הי' שוחטין אותן, ולא הי' נהנין מהם:
רש"י
בעבור תשבו בארץ גשן. וְהִיא צְרִיכָה לָכֶם שֶׁהִיא אֶרֶץ מִרְעֶה, וּכְשֶׁתֹּאמְרוּ לוֹ שֶׁאֵין אַתֶּם בְּקִיאִין בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת, יַרְחִיקְכֶם מֵעָלָיו וְיוֹשִׁיבְכֶם שָׁם: