בראשית מט:ה מפרשים: פני דוד, תיבת גמא, רש"י ודברי דוד

במדרש אחים הייתם לדינה ולא אחים ליוסף ויש לדקדק מה ענין יוסף לדינה ומה הוא החידוש בזה ומשמע שבהיותם אחים לדינה נראה שהיו ראוים להיות אחים ליוסף ולא היו כך ואיך יתחייב זה מזה. ואפשר במה שפירש יונתן בן עוזיאל פ' ויצא ושמיע קדם ה' צלותא דלאה ואתחלפו עובריא והוה יהיב יוסף במעהא דרחל ודינה במעהא דלאה ע"ב. וכ"כ מהרש"א באגדתיה פ' המפלת משם פענח רזא דהא דנהפכה דינה לבת היינו שהזכר שבבטן לאה ניתן בבטן רחל והנקבה שבבטן רחל ניתן בבטן לאה וכתב שכך מוכיחים דברי הפייט ע"ש. איכו השתא זוהי התמיה של יעקב אבינו עליו השלום דשמעון ולוי אשר הראו אחוה לדינה היה ראוי כי כה יעשו ביתר שאת ליוסף כי דינה היא היתה נקבה בבטן רחל אך נולדה מלאה ובעבור הלידה מסרו עצמן עליה. ואיך ליוסף שנוצר זכר בבטן לאה לא רחמו שהוא הוא אחיהם בן לאה רק אשר הן חליפות למו והיה ראוי שירחמו על יוסף יותר מדינה. ואפשר שזה שאמר הכתוב פ' וישב ויאמר יהודה אל אחיו וכו' כי אחינו בשרינו הוא וישמעו אחיו כי רמז להם כי הוא בן לאה ונוצר זכר בבטן אמם וזהו הכפל אחינו בשרינו הוא ממש בשרינו והיו לבשר אחד בלאה אמם וראוי לרחם עליו ביותר וישמעו אחיו שמעו והבינו נועם שיח יהודה למתקף ברחמי כי עיקרו מאמם לאה כאמור. וכבר בספרי הקטן ראש דוד הרחבתי הדיבור בעניותי בהקדמה זו היא נפלאת שרש פורה להבין כמה ענינים ומקראי קדש בס"ד. ובזה יובן מש"ה ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי וחוץ מן הפשט ודברי רבותינו זכרונם לברכה אפשר לומר דהחרפה היתה שיאמרו העולם דיעקב אבינו עליו השלום פגע ח"ו באיסור שתי אחיות ורחל היתה אסורה לו דב"נ קני בביאה ולאה היא אשתו ורחל באיסור והגם דלפי האמת ודאי ידעה רחל דיעקב אבינו עליו השלום כדין עבד וח"ו שנכשל מ"מ מצד היותה עקרה היה חרפה לה כי יאמרו להחזיק טעותם שנשאת באיסור הראיתם כי עקרה היא ואלמלא שהיה אסורה במקום מצוה גדולה שמסרה הסימנים לאחותה שלא תתבייש לא הי"ל להיות עקרה אך זאת היתה אליה וקוץ בה דמסרה סימניה ונשאת באיסור ולכן היתה עקרה. והן עתה בנס המופלא הזה דאתחלפי עובריא הוא מופת חותך כי כבר רצה האלהי"ם בזיווגן דלא עביד ניסא לשקרי ולכן אמרה אסף אלהים את חרפתי כי זה אות לטובה שזיווגי כדין וחסד עשיתי עם אחותי:

הוריות דף ה' ע"ב. ור' יהודה ור' שמעון שבט אחד דאקרי קהל מנ"ל אמרי דכתיב ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלים נכח חצר בית ה' החדשה מאי חדשה א"ר יוחנן שחידשו דברים ואמרו טבול יום אל יכנס במחנה לויה מתקיף ליה רב אחא בר יעקב ממאי דילמא שאני ירושלים דהוה נמי בנימין אלא א"ר אחא בר יעקב דכתיב ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים וכו'. מקשים אמאי אצטריך לאתויי הא דר' יוחנן שחידשו דברים וכו' והו"ל לתרץ בפשיטות מקרא ומה יוסיף כח לדבריו בהא דקאמר מאי חדשה וכו'. וראיתי בס' בנין אריאל שנדפס מחדש להרב הגאון מהר"ר שאול נר"ו אב"ד מאמשטרדם שכתב בסדר היום וז"ל ונראה לפרש דאי לאו דמייתי הך דרשה הוה מצינן לפרושי דהא דכתיב ויעמוד בקהל יהודה לאו למימרא דשבט יהודה לחוד נקרא קהל שמביא פר בהוראה אלא קרא לגופיה אתא לומר שעמד יהושפט בקהל של עשרה מישראל שהם נקראים צבור וכדאיתא פרק תמיד נשחט וכו' ולא בא הכתוב ללמדנו דין השבט כלל משו"ה מייתי הך דרשא דהחצר החדשה שחידשו בה דבר חדש ואמרינן פ"ק דכתובות ויקח בועז עשרה אנשים דהיא למדרש עמוני ולא עמונית שאין דורשין בכלה בפחות מעשרה כדא"ל שמואל לר"ח בגדתאה זיל ואייתי לי בי עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר קנה והכי איתא בפ"ק דבתרא למדנו משם שהבא לדרוש ולדון בדבר החדש צריך שידרשנו בתוך עשר' וכיון שיהושפט בא לחדש דבר באותה שעה מילתא דפשיטא שהיו שם עשרה וא"כ לא הוה צריך קרא לאשמועינן שעמד יהושפט באותה שעה בתוך עשרה וא"כ למה נאמר בקהל יהודה אלא הא קמ"ל דשבט אחד איקרי קהל עכ"ל. ומאי דאייתי מפ"ק דכתובות שהבא לדרוש ולחדש צריך שידרשנו בתוך עשרה לאו שמא מתיא דאדרבא התם קאמר דאי ס"ד למדרש לא סגיא דלאו עשרה הרי דפשיטא להו דלמדרש לא בעי י'. אלא דבתר הכי תריץ יתיב דזימנין דלפרסומי מילתא מכניף עשרה כדשמואל דרצה לומר כי לא מראש בסתר דיבר כי הלכה רווחת בראש הומיות תקרא ואייתי בי עשרה ואמינא לך באפייהו וכו'. וה"ד לפעמים כי בעו לפרסומה. גם ההיא דפ"ק דבתרא דאמרי' אין פותחין בכלה פחות מעשרה אינה ענין לזה דהתם כי דריש רב מתיבתא בכלה דאתו רבנן למאות ולאלפים אמרי אין פותחין בכלה פחות מעשרה דהגם דעבידי דאתו טובא מ"מ פתיחתה דחכימי ורישי מתיבתי בעשרה וכדמוכח מההיא דפ"ק דבתרא כי מליך מר בריה דרב אשי דהתם איתאמרא. ומה דמות יערוך למאי דקמן. ותו אעיקרא מאי קאמר דאלמלא דרוש מאי חדשה וכו' הו"א דקרא לגופיה אתא למימר דעמד יהושפט בי עשרה. וכי רבותא הוי דהוו עשרה בהדי מלכא והלא כל ראש ושר רגילי גביה למעלה מעשרה ואמאי טרח וכתב לה קרא לאשמועינן דהוו עשרה בהדי יהושפט. ותו דהרי מפורש בענין שהיה עם רב מכל ערי יאודה אנשים ונשים וטף ואמאי אצטריך קרא להכי:

שמעון ולוי אחים. בְּעֵצָה אַחַת עַל שְׁכֶם וְעַל יוֹסֵף; וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, מִי הֵם? אִ"תֹּ רְאוּבֵן אוֹ יְהוּדָה, הֲרֵי לֹא הִסְכִּימוּ בַּהֲרִיגָתוֹ; אִ"תֹּ בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, הֲרֵי לֹא הָיְתָה שִׂנְאָתָן שְׁלֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה וְגוֹ', יִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים בִּפְנֵי אֲחֵיהֶם הַגְּדוֹלִים מֵהֶם; עַל כָּרְחֲךָ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי הֵם שֶׁקְּרָאָם אֲבִיהֶם אַחִים: