אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
רש"י
ארור אפם כי עז. אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת תּוֹכֵחָה לֹא קִלֵּל אֶלָּא אַפָּם, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר בִּלְעָם מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל (במדבר כ"ג):
אבי עזר
ארור אפם כי עז. פירש הרב על פסוק ויברך אותם אלהים. הוא לשון תוספת. ולדבריו מה שנאמר פרשת וירא כי ברך אברכך. והרבה ארבה הוא כפול בטעם מלות שונות. כמו יתר שאת ויתר עז. אפם כי עז ועברתם כי קשתה. והיא צחות הלשון. וכמוהו ואברכך ואגדלה שמך:
ברטנורא
ארור אפם אפי' בשעת התוכחה לא קלל אלא אפם וזהו שכתוב מה אקוב לא קבה אל. פי' יעקב קרוי אל כדכתי' לעיל בסדר וישלח: