בראשית מט:כב מפרשים: רקנאטי, דגל מחנה אפרים, מאור ושמש ובן איש חי

בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור. כבר ידעת מה שאמרו רז"ל על זרע יוסף הצדיק שלא שלט בו עין הרע שנאמר עלי עין ובספר הזוהר [אדרא רבא ק"ל א'] נתבאר סוד זה אמר שם בלשון זה הנה עין יי' אל יראיו וכתיב עיני יי' משוטטות. <תרגום - "הנה עין יי' אל יראיו וכתוב "עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ">. זכו עין יי' עינא דלעילא לא זכו עיני יי' משוטטות עינא דלתתא. <היינו אם זכו "עין יי' אל יראיו" שהיא עין עליונה דאריך אנפין לא זכו "עיני יי' המה משוטטים" שהיא עין שלמטה דז"א>. דתנינן מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא מפני שזכה לאישתגחא בעינא טבא עילאה. <שלמדנו מפני מה זכה יוסף שלא שלט בו עין הרע הוא מפני שזכה להיות מושגח בעין הטוב העליון>. הה"ד בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. <זה שכתוב "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין">. כלומר בסבת עין דאישתגח ביה. <כלומר על סבת עין העליון שהיה מושגח בו>. וכתיב טוב עין הוא יבורך מ"ט איקרי חד. <וכתוב "טוב עין הוא יבורך" מהו הטעם שנקרא עין אחד ולא אמר טוב עינים>. תא חזי בעינין דלתתא אית עין ימינא ואית עין שמאלא ואינון תרי בתרי גווני. <בוא וראה בעין התחתונה דז"א יש עין ימין ויש עין שמאל והם שתים בשתי בחינות>. אבל הכא לית עינא שמאלא ותרוייהו בדרגא חד סלקין וכולא ימינא. <אבל כאן בא"א אין עין שמאל ושתיהם עולות בדרגה אחת והכל ימין>. ובגין כך עין אחד ולא תרין. <ומשום כך כתוב עין אחת ולא שתים>. ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא פקיחא תדיר חייכן תדיר חדאן תדיר. <ולמדנו עין זו שהיה העין של ההשגחה פתוחה תמיד צוחקים תמיד ושמחים תמיד>. דלא הוי הכי לתתא דכלילין בסומקא באוכמא בחוורא בתלת גווני. <מה שאין כן למטה שהן כלולות באדום ובשחור ובלבן בג' גוונים>. ולא הוי תדיר פקיחא דאית גביני סורטא על עינא. <ואינן תמיד פקוחות שיש לו גבות המכסים על העין>. ועל דא כתיב עורה למה תישן יי' פקח יי' עיניך וראה. <ועל כן כתוב "עורה למה תישן יי" "פקח עיניך וראה">. כד איתפקח אית למאן דאיתפקח לטב ואית למאן דאיתפקח לרע . <כשנפקחו עיני ז"א יש מי שנפתחו עליו העינים לטוב ויש מי שנפתחו עליו לרע>. ווי למאן דאיתפקח ועינא אתערב לסומקא. <אוי למי שנפקחו עליו העינים והעין מעורבת באדום>. וסומקא איתחזי לקבליה ומכסייא עינא. <והאדום נראה כנגדו ומכסה על העין>. זכאה מאן דאישתזיב מיניה. <אשריו מי שינצל ממנו>. לעתיק יומין טבא דעינא. <עתיק יומין הוא טוב עין>. חיואר בגו חיואר דכליל כל חיוארא. <לבן בתוך לבן הכולל כל לבן>. זכאה חולקיה מאן דישגח עילויה בחד חיור מינייהו. <אשרי חלקו של מי שהשגיח עליו לבן אחד מהם>. ועל דא כתיב טוב עין הוא יבורך. וכתיב בית יעקב לכו ונלכה באור יי'. <ועל זה כתוב "טוב עין הוא יבורך וכתוב "בית יעקב לכו ונלכה באור יי">. ע"כ. ואתה בן אדם בראותך המאמרים האלה וכיוצא בהם המורים על הנשמות השמר אל תפן אל און ושמור נפשך מאד פן תכשל ותחריב את העולם לאמר שיש בש"י מדות מוגשמות ומתוארות ומוגבלות שאין הדבר כך חלילה חלילה ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. וצריך אני להאיר עיניך במאמר זה וכיוצא בו ושמור אותו היטב כי יסיר ממך כמה ספקות ושבושים רעים. דע כי אמתת עצם הבורא יתעלה ויתברך אינה מושגת לזולתו ואין בכל ברואיו עליונים ותחתונים יודע עצם אמתתו רק הוא יתעלה ויתברך וא"כ צריכין אנו להתבונן על התוארים הנמצאים בתורה ובדברי רז"ל יד רגל אזן עין וכיוצא בהן. דע והאמן כי כל אותן הענינים אעפ"י שהם מורים ומעידים על גדולתו ואמתתו אין כל בריה יכולה להתבונן ולדעת מהות הדבר ההוא הנקרא יד עין רגל וכיוצא בהם ואל יעלה בדעתך כי עין כצורת עין ויד כצורת יד אבל הם ענינים פנימיים ופנימיים באמתת מציאות הש"י אשר מהם המקור והשפע יוצא לכל הנבראים לא שיהיה דמיון בינו יתברך ובינינו מצד העצם והתבנית כמו שנאמר ואל מי תדמיוני ואשוה (ישעיה מ כה) כי אין לו דמיון בנבראים רק על כוונת צורת האיברים שבנו שהם עשויין לדמיון סימנים לענינים סתומים עליונים שאין הדעת יכולה להשיג וזה הדמיון אינו גופני כלומר בעצם ותבנית אלא בדמיון זכרון כמי שכותב ראובן בן יעקב שהרי אין אותיות אלו צורת ראובן בן יעקב ותבניתו ומהותו אלא זכרון שזה ראובן בן יעקב הכתוב הוא סימן לאותו עצם והתבנית הידוע הנקרא ראובן בן יעקב. ולפי שהשם יתעלה ויתברך רצה לזכותינו ברא בגוף האדם כמה איברים נסתרים ונפלאים כדמיון סימן למעשה מרכבה. ואילו יזכה האדם לטהר אחד מאיבריו יהיה אותו אבר כדמיון כסא לאותו אבר העליון הפנימי הנקרא בשם זה עין יד וכיוצא בו. כיצד הנשמר והנזהר במראה עינו שלא יביט ויסתכל בדבר עבירה ובדרך גנאי רק במה שהוא קדושת השם יתעלה ועבודתו אותו עין נעשית כמו כסא לאותו דבר של מעלה הנקרא עין וזהו ענין האבות הן הן המרכבה. ודע כי המדות תלויות באיברים. כיצד מידת עין היא הראות מדת האזן היא השמע מדת היד היא המשוש מדת הרגל היא ההליכה. והנה המדות נמשכות אחר האיברים>. ולפי שהזכירו רז"ל כלפי מעלה לשון מדות יש לך לדון ענין המדות כמו התארים שאמרנו וכמו שאין ערך ודמיון בינו יתעלה ובינינו בענין האיברים כך אין ערך בינו יתעלה ובינינו בענין המדות ולפי שאנו משתמשים בחיבורינו זה בלשון מדות השמר מן הטעות כמו שאמרו רבותינו ז"ל לא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם ואין דמיון בין מדותיו יתעלה ומידותינו זולתי בדרך הזכרת השם לבד. מוסף על זה יש לך להתבונן במה שכתבתי לך בפירוש בצלמנו כדמותינו כי כמו ששם אדם לא נאמר על הגוף רק על רוח הפנימי כי הגוף נקרא בשר אדם כך שמות האיברים הם שם לכחותיהם לא שם לחומר. והבן זה המאמר כלו היטב:

בן פורת יוסף בן פורת עלי עין ע"ד הידוע כשמסתכל בדמות פניו של צדיק מזה בא הארה לנשמת המסתכל בו וההיפוך בדמות אדם אסור להסתכל בדמות אדם רשע וזה י"ל בן פורת עלי היינו שיש עליה עין היינו לאותו עין שמסתכל בו בנות היינו נשמות של ישראל צעדה דוחקים עצמם לילך ולצעוד ולהסתכל בו: וזהו עלי שור היינו מפני שיש להם עליה מן ההבטה והסתכלות בדמות אור פניו הקדוש והבן:

בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור וימררהו ורובו וישטמהו בעלי חיצים כו' ותש באיתן קשתו ויפוזו זרועו ידיו מידי אביר יעקב ומשם רועה אבן ישראל הפסוק הלז אין לו פירוש כלל עפ"י פשוטו והמקרא אומר דרשוני ונראה לי שמרמז הפסוק על מדריגת הצדיק דהנה הצדיק אמיתית הולך ממדריגה אל מדריגה בהשגות עד שהולך דרך כל העולמות דהיינו עולם הגלגלים ועולם המלאכים שנקראים שכלים נפרדים שכל אחד ממונה על ענין אחר לעשות שליחותו ועולם הספירות שם אין נקראי' שוב שכלים נפרדים כי שם הוא יחוד גמור כשהלבת קשורה בגחלת עד שהולך עוד יותר למעלה למעלה במוחין עילאין עד הגיע עד א"ס ב"ה ששם אפיסת השגה ולית מחשבה תפיסא בי' כלל ומשם ממשיך שפע ברכה והצלחה ורחמים פשוטים וחסדים מגולים לכנ"י והנה איש הישראלי בהתקרבו אל העבודה זו תפלה שהוא גדולה מכל דבר שבעולם כדאיתא בספרים הקדושים ובפירוש איתא בגמרא במס' ברכות גדולה תפילה יותר ממעשים טובים ע"ש ובפרט בדורינו העיקר הזדככות לבא לידע אלהותו ועבדות השי"תב העיקר הוא התפילה מעת שבא הבעש"ט הקדוש זצוק"ל הציץ וזרח אור התמצצות קדושות התפילה בעולם אל כל מי שרוצה לגשת לעבודת השי"ת אבל צריך לזה לבא לתפילה זכה שימוש חכמים הרבה ליגיעה יומם ולילה בתורה ובמעשים טובים עד שעי"ז יכולים לבא באמת לידע להתפלל ביראה ואהבה רבה כידוע למבינים והנה הצדיק האמיתי הולך בתפילה דרך כל העולמות עד שהגיע למוחין עילאין ומשם עד אין סוף ב"ה שהוא אפיסת השגה ואז כשמגיע לשם אזי מושך משם שפע ברכה והצלחה בבני חיי ומזוני רוייחא ובריאות הגוף ורפואות הנפש וכל טוב לכנ"י וכגון דא צריך להודיע שנקרה לפעמים ליראי ה' המתאמצים בתפילה ושופכים נפשם להשי"ת באמת לפי שכלם ביראה ואהבה ובהתלהבות ולפעמים באמצע התפילה נדמה להם שנפלו מכל השכלות ואינים יודעין היכן הם ומצערים בעצמם אבל באמת ולפעמים הגם שאינם במדריגות הצדיק הגדול ההולך עד מקום אפיסת השגה וממשיך משם שפע כנ"ל אעפ"כ יקרה להם מקרה טהור מחמת שמפשיטים א"ע מגשמיות באים ג"כ עד מקום אפיסת השוה כנ"ל ולכך נדמה להם בקרבם שאינם יכולים להתפלל מפני כן אשרי חלקם וגורלם המגיעים לזה ובזה יגל יעקב ישמח ישראל על כי זכה לכך וממילא נמשך שפע טובות משם על כנ"י וזהו עיקר בהתפילה להתפלל עד הגיע למקום אפיסת השגתו אזי ידע כי אז אינו רשאי ללכת יותר וישמח בחלקו כנ"ל והנה כבר כתבנו באם אדם רוצה לבא לתפילה זכה בהתפשטות הגשמיות אזי צריך לזה יגיעה רבה בתורה ומע"ט ובקשות הרבה לזכות לבא לתפילה זכה כי יש הרבה מסטינים ומקטריגים על האדם למעלה שאין מניחים אותו לעלות ולבוא אל היכלות הם האותיות והתיבות של התפילה כידוע להמתאבקים בעפר הצדיקים עד אח"כ בשימוש חכמי' ובתורה ובקשות הרבה שזוכה לבוא למדריגות שיוכל להתפלל תפילה זכה ואז מאירים לו מלמעלה שיבא לתפילה זכה בהתפשטות הגשמיות באמת וילך בהשגתו עד מקום אפיסת השגתו ידע אז שהוא במקום גבוה כנ"ל ואז נמשך השפע מהם לכנ"י על ידו כנ"ל ומשם בארה היא הביאור הפסוק שהתחלנו בו פורת יוסף בן פורת פי' פורת הוא לשון פירות כדאיתא במדרשים וזה פי' בן פורת יוסף שזה הפירות של יוסף דהיינו הצדיק האמיתי שהוא בדוגמת יוסף הצדיק צדיק יסוד עולם וקאמר הפסוק בן פורת עלי עין פי' שהשגתו הוא עלי עין פי' מלמעלה לה' חסדים שהוא ה' הויות שגימטריא "עין והוא למעלה מעין שהשגתו מלמעלה עוד יותר שהשגתו במוחין עילאין עד א"ס ב"ה ומשם מושך השפע לכנ"י וקאמר הפסוק בנות צעדה כו' פי' הצדיקים הקטנים הם נקראים בשם בנות שהם נקבי' המקבלים משא"כ הצדיק הגדול שהוא נקרא דכר שהוא משפיע תמיד לכנ"י משא"כ הצדיקים הקטנים שהם אינם במדריגה להיות משפיעים תמיד ונקראים בנות צעדה על שור פי' הם הולכים בהשגתם במקום שיש השגה שם והוא צעדה עלי שור ושור הוא לשון הסתכלות כידוע וקאמר הפסוק וימררהו ורובו וישטמהו בעלי חיצים פי' שיש על הצדיקים הקטנים קטרוגים גדולים למעלה וכן למטה עד ותשב באיתן קשתו פי' ותשב הוא לשון התישבות בשובה ונחת באיתן קשתו איתן ידוע הוא מזוהר שהוא לשון תנאי לשון לימוד קשתו הוא תפילה ובקשה כדכתיב בחרבי ובקשתי הוא תפילה כדפירש"י ז"ל ור"ל ע"י התורה ובקשות גדולות ויפוזו זרועי ידיו פי' ויפוזו הוא לשון בהירות אור כפז שהוא מאיר כן יפוזו ויאירו זרועי ידיו פי' שהיא במקום שיש השגה דהיינו במקום זרועות עולם במקום שיש השגה מהתחלת ז' ימי הבנין ומפרש הפסוק אח"כ מידי אביר יעקב מהיכן בא האור והשגה לבחינת הנקרא ידים הוא ממקום גבוה יותר שהוא מדת יעקב שהוא עולה עד הדעת המחבר הקצוות משם זרועה אבן ישראל פי' כפי התרגום אונקלס אבהן ובנין פי' משם רועה אבהן ובנין פי' ממקום החכמה שנקרא אבא עילאה משם נמשך שפע על המדות שלמטה שנקראי' בנים דהיינו ת"ת נקרא בן כדכתיב בני בכורי ישראל ומשם נמשך השפע לכנ"י וזה משם רועה אבן ישראל ודו"ק היטיב כי עמוק עמוק הוא והבן.