וַיַּֽחַלְמוּ֩ חֲל֨וֹם שְׁנֵיהֶ֜ם אִ֤ישׁ חֲלֹמוֹ֙ בְּלַ֣יְלָה אֶחָ֔ד אִ֖ישׁ כְּפִתְר֣וֹן חֲלֹמ֑וֹ הַמַּשְׁקֶ֣ה וְהָאֹפֶ֗ה אֲשֶׁר֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר אֲסוּרִ֖ים בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ג] עיין יהל אור, וכן פי' הרד"ק, וכן כתב רא"ב בנימוקיו "ולא נמצא זה הלשון רק בפתרון החלומות והוא כמו פשרון, והתי"ו והשי"ן מתחלפים כמו "חרושה על לוח לבם" (ירמי' יז א) כמו חרותה, מן "חרות על הלוחות" (שמות לב טז) או הוא בחילוף אותיות פשר כמו פרש, ופי' רש"י לדה"י ודניאל פעמים רבות פתרון תחת פירוש, וכתב המעמר "וזה אות כי הנחת פתר לא על החלום לבד הוא":
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ד] ולדעת רז"ל (ברכות נה ב, ב"ר פ' פ"ח, ורש"י על התורה) כל אחד חלם חלומו ופתרון חבירו:
רש"י
ויחלמו חלום שניהם. וַיַּחַלְמוּ שְׁנֵיהֶם חֲלוֹם, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ, וּמִדְרָשׁוֹ כָּל א' חָלַם חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם – שֶׁחָלַם אֶת חֲלוֹמוֹ וּפִתְרוֹן חֲבֵרוֹ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר: