וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יוֹסֵ֔ף זֶ֖ה פִּתְרֹנ֑וֹ שְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַשָּׂ֣רִגִ֔ים שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים הֵֽם׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ח] השכיל יוסף בחלום וראה כי המעשה הזה יהיה מהיר מאוד כי באותה שעה פרחה ועלתה נצה והבשילו ענבים ועשה היין לפיכך לקח הזמן המועט ואמר ימים ולא חדשים ולא שנים (רד"ק) וכן פי' הרמב"ן והרלב"ג, לפי שראה השריגים והסלים שוים כאחד, ואין זה כי אם בימים בלבד. שהרי החדשים לא תמצא בכל השנה שלשה חדשים שוים לגמרי, אבל משתנים ומתחלפים מזרע לקציר, מקור לחום ומקיץ לחורף, ולא תמצאם שוים כי אם בימים, וע"ש ההשוואה הנמצאת בג' ימים, לכך ראה לפתור להם פתרון ימים, ואמר ג' ימים הם (רב"ח) מה ששאל הראב"ע מי הגיד ליוסף שהם שלשת ימים ולא שלש חדשים או שנים, אני אשיבך מלין שרוה"ק היה מישר את יוסף במה שפתר, לא כחו המשער לבד (רדי"א):
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ט] ואו"ת (למטה פ כ) על "יום הלדת" "יומָא בֵית-וַלְדָא" וכתב הנל"ג "משמע שסובר כמ"ש הראב"ע שהמלכה היתה הרה עיי"ש ועיין למטה הערה יד:
רש"י
שלשת ימים הם. סִימָן הֵם לְךָ לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְיֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה הַרְבֵּה (חולין צ"ב):