וַיִּקְרָ֣א יַ֠עְבֵּץ לֵאלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל לֵאמֹ֗ר אִם־בָּרֵ֨ךְ תְּבָרֲכֵ֜נִי וְהִרְבִּ֤יתָ אֶת־גְּבוּלִי֙ וְהָיְתָ֤ה יָדְךָ֙ עִמִּ֔י וְעָשִׂ֥יתָ מֵּרָעָ֖ה לְבִלְתִּ֣י עָצְבִּ֑י וַיָּבֵ֥א אֱלֹהִ֖ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־שָׁאָֽל׃
מלבי"ם
ויקרא יעבץ. ובאשר נולד רע התפלל לבטל גזרת המערכה ע"י ברכת ה' אשר לא תוסיף עצב עמה, ועז"א אם ברך תברכני. וגם כלל בתפלתו שאם יברכהו אלהים בזה ירבה גבולו בחכמה, שזה היה הגבול שגבל לו, וכמ"ש חז"ל (תמורה טז א) והרבית את גבולי בתלמידים. ואמר עוד שאם תהיה ידך עמי לעזרני לעבודת ה' אז ועשית מרעה לבלתי עצבי, שאז ישוו בעיניו כל עניני עולם, ומן רעת העולם יעשה לו לבל יעצב מהם, כי יקבל הכל בשמחה וישמח על הרעה כעל הטובה, כענין גם זו לטובה, וכדרך השלמים ומושגחי ה' שהרעה תתהפך להם לטובה
רש"י
והיתה ידך עמי ועשית מרעה. אם תהיה עמי ותצילני מרעה לבלתי עצבי שלא יארע לי שום נזק וצער ועצב והוא נדר מה שנדר:
מלבי"ם
זמין למנויי פרימיום בלבדמצודת דוד
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
ויבא אלהים את אשר שאל. ושלם נדרו ומכאן מביאין ראיה כשפוסקין צדקה (בצבור) בעבור מה שאין נודרין אלא נותנין בלא נדר ומדרשו ידוע: