וְאֶת־הָעָם֮ צַ֣ו לֵאמֹר֒ אַתֶּ֣ם עֹֽבְרִ֗ים בִּגְבוּל֙ אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵי־עֵשָׂ֔ו הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר וְיִֽירְא֣וּ מִכֶּ֔ם וְנִשְׁמַרְתֶּ֖ם מְאֹֽד׃
ברכת אשר
השווה תיאור יחסו של אדום אל בני ישראל שבפי משה כאן אל התיאור שלמעלה, בשעת מעשה (במדבר כ, יד-כא). בבמדבר מתקבל הרושם שהיה מתח רב בין ישראל לאדום כשביקשו ישראל לעבור בגבול אדום, ושאכן בני ישראל לא עברו בגבול אדום. בפרקנו, לעומת זאת, מתקבל הרושם שאדום שיתפו פעולה עם ישראל ומכרו להם אוכל, ויש להניח שגם נתנו להם רשות לעבור בגבולם. והדברים תמוהים. (פ' ואתחנן תשנ"ז) רשב"ם פותר את הבעיה בטענה שהאדומים המתוארים בספר במדבר אינם זהים עם "בני עשו היושבים בשעיר" המתוארים בפרקנו. האדומים המתוארים בספר במדבר אכן יצאו לקראת ישראל בעם כבד וביד חזקה ולא הניחו להם לעבור בגבולם; אולם בני עשו היושבים בשעיר, המתוארים בפרקנו, נתנו לבני ישראל לעבור בגבולם ומכרו להם לחם ומים. לפי רש"י (להלן פסוק ט), לעומת זאת, האדומים המתוארים בספר במדבר ובני עשו המתוארים בפרקנו הם אותו עם. לדבריו, בני ישראל אכן קנו לחם ומים מהאדומים, אבל לא נכנסו לתוך גבולם.
חזקוני
ואת העם צו לאמר פי׳ כאן האזהרה שחסר בפ׳ חוקת וחסר כאן השליחות שפי׳ בפ׳ חוקת.