אֹ֣כֶל בַּכֶּ֤סֶף תַּשְׁבִּרֵ֙נִי֙ וְאָכַ֔לְתִּי וּמַ֛יִם בַּכֶּ֥סֶף תִּתֶּן־לִ֖י וְשָׁתִ֑יתִי רַ֖ק אֶעְבְּרָ֥ה בְרַגְלָֽי׃
פענח רזא
אוכל בכסף תשבירני וגו' וקשה והא הי"ל באר ומן וי"ל דבמקום ישוב לא ירד להם מן דאין זה נס, והראי' דכתיב את המן אכלו עד בואם אל ארץ נושבת:
אבי עזר
אוכל בכסף תשברני. דע כי גזרת שבר משמש לשון מכר ולשון קנין כמו שפירש רש"י פרשת מקץ בפסוק וישבור למצרים ועיין מה שכתבתי על פסוק ושברו לנו וכאן ענינו מורה הוראתו על המוכר פירושו תשבור לי תמכור לי לכן נאמר בפסוק ואכלתי להורות שהוראתו על מכר ואי לא נאמר ואכלתי הוה אמינא שהוראתו מלשון קנין:
ברכת אשר
"אֹכל בכסף תשבִּרני" וגו'. לכאורה צריך לומר שהמן ירד רק במקומות בלתי מיושבים, שאם לא כן מדוע הוצרכו לשבור אוכל בכסף. וזה קשה, שהרי המן ירד להם עד שבאו לארץ ישראל (יהושע ה, יב), והרי כבר מכאן ואילך התהלכו כל הזמן בארץ נושבת, וצריך עיון. (פ' דברים תשמ"ח)