דברים ב:כט מפרשים: פענח רזא, רש"י, ברטנורא ובכור שור

כאשר עשו לי בני עשו וגו' והמואבים וגו' לא לענין עבור בארצם אלא לענין מכירה אוכל ומים, משמע דברי מואב היו מוכרים לחם ומים וקשה הכתיב לא יבא עמוני וגו' ע"ד אשר לא קדמו אתכם וגו', וי"ל דעל דבר אשר לא קדמו קאי על לא יבא עמוני לחוד, דהוא לא קידם אבל מואבים קדמו, ואלו מואב הוא מטעם אשר שכר עליך את בלעם וגו' לא יבא בקהל, והא דאמר בפ' הערל שהותרו נקבותיהם מפני שאין דרך הנשים לקדם במים ולחם, דמשמע אתרווייהו קאי לא קדמו שהרי לא זכר בהיתר נקבות שניהם כ"א טעם זה, חדא מינייהו נקט, דה"ה שאין דרך הנשים לשכור עליהם, וכן יש במדרש מגילת רות (וע' בדברי הרמב"ן בזה בפ' כי תצא על דבר וגו' כי זהו דרכו, ולי נראה לומר ב' דרכים, א' דבודאי יאמר אשר לא קדמו על שניהם לשון רבים, ואמנם ודאי מכרו להם, אבל לא קדמו דייקא הוא שלא רצו ליתן להם המים והלחם תחלה עד שיתנו המעות מקודם, וזהו רעה גדולה למי שהוא עיף ויגע לפעמים בדרך ובמלחמה, ולכך עתה בבקשם כזאת מסיחון דקדק ואמר אוכל בכסף תחלה והדר אמר תשבירני וכן ומים בכסף והדר תתן לי ולא אמר אוכל תשבירני בכסף ומים תתן לי בכסף אלא שאמר אראה ליתן המעות תחלה, דע"ז יתכן מאמר כאשר עשו לי וגו' והמואבים וגו', ומה דנקט מואבים ולא עמונים הוא דרך רבותא שאפי' המואבים שהרעו לי ביותר אשר בהם נמצא עוד עולה אחרת דהיינו ואשר שכר וגו' ואפ"ה מכרו לי לפחות אחר נתינת הכסף, ועמון ירוע מק"ו, ואלו בדברי שליחותם הזכירו לסיחון באמת שניהם והפסוק מקצר מטעם הנזכר דנודע מכח כ"ש, ב' הוא שלא רצו למכור אכילה ושתיה יחד, שזה דקדוק שלא קדמו אתכם בלחם ובמים כלומר גם יחד רק כשמכרו להם אוכל המתינו הרבה מלמכור להם שתיה עד אחר שאכלו כבר הכל וכן להפך, וזה שאמר כאן ואכלתם והדר ומים בכסף וגו', וכן בשליחותם אל סיחון ושתיתי למי שקונה שתיה תחלה, דליקו נמי עליה כאשר עשו לי, ומה שלא הרחיק גם את עשו מטעם זה כעמון הלא כתיב בפירוש שם לא תתעב אדומי כי אחיך הוא. דהכתוב בעצמו יאמר שהי' כדאי לתעבו אלא שיתן טעם שלא לתעבו כי אחיך הוא וכן במצרי שעשה כמה רעות גדולות ואעפ"כ הועיל להם טעם כי גר היית בארצו, והנה מואב עשה שתים רעות אלה, לא קידם, ושכר עליך, ועמון אחת שלא קידם, ועשו גם הוא עשה כזאת, אלא שלא עלתה להרחיקו בשביל כך, ונקט לא יבא עמוני תחלה לרבותא דדיוקא למנקט בדרך לא זו אף זו דדייקינן ולא עמונית, כלומר לא זו עמונית דמותרת אלא אף מואבים נקבותיהם מותרות, ועוד דללא יבא עצמו נקט מואב בשניה לרבוותא דהוא איחר ביאתו בישראל בכמה דורות על הפריצות שקראהו מואב:

כאשר עשו לי בני עשו. לֹא לְעִנְיַן לַעֲבֹר בְּאַרְצָם, אֶלָּא לְעִנְיַן מֶכֶר אֹכֶל וּמַיִם:

כאשר עשו לי בני עשו לא לענין לעבור בארצם אלא לענין מכר אוכל ומים קשה שהרי כתי' אחריו והמואבים היושבים בער שנראה שקדמו אותם בלחם ובמים וזה אינו שהרי כתי' בהדיא בפרשת תצא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ובעמון ומואב מדבר הכתו'. וי"ל דהתם לא קאמ' אלא אשר לא קדמו כלומ' שלא באו לקראת ישראל להוליך להם לחם ומים טרם ישאלו מהם דהואיל ובני אברהם היו ואחים להם היה לעשות כן מבלי שיצטרכו לקנות מהם בכסף מלא ומפני שלא עשו כן נתעבו אבל לענין המכירה מכרו להם כמו שמוכיח מקרא זה וכמו שפי' רש"י. עוד י"ל דלעולם אימא לך דקדמו ומכרו להם לחם ומים דקדימה ומכירה חדא מלתא היא ושם בפרש' תצא שאומר אשר לא קדמו אתכם וכו' אבני עמון קאי ולא קאמר והכי קאמר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. והדר מפרש עמוני על אשר לא קדמו וכו' ומואבי על אשר שכר את בלעם וכו':