דברים ג:ג מפרשים: אלשיך, אבן עזרא, אור החיים והעמק דבר

ויתן ה' כו'. אחרי אומר מאמרו ית' אליו אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו חש פן יקפידו ישראל לאמר האם כ"כ גרענו לפניו ית' שלא ינתן אויבינו בידנו כ"א בידך וא"כ איפה מה נעשה אחר סילוקך בכיבוש הארץ. ע"כ שב ויאמר ויתן ה' בידינו גם את עוג לומר כי ידי וידכם א' הוא ובידנו שלי ושלכם נתנו כי או' בידך הוא להיותי עמכם שמצטרף זכותי עמכם והראי' כי הלא בסיחון לא נאמר אלי בידך נתתי אותו כ"א סתם וגם עוג הוא כן וז"א גם את עוג להשוות אל סיחון והוא מה שכתבנו למעלה שלא הוצרך צירוף זכות משה רק על דבר המילה. אך במה שהוא שוה לסיחון אין צריך זכות משה ואם כן אין לכם מוראת מלכי ארץ ישראל על סילוקי כי אותה הבחינה איננה בהם:

השאיר לו. כל אחד מישראל והוא פעל עבר:

וַיִּתֵּן ה׳. אָמַר בְּיָדֵנוּ, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה (ברכות נד:) דְּעָקַר טוּרָא בַּר תְּלָתָא פַּרְסֵי וְאַיְיתֵי עַל רֵישֵׁיהּ וְכוּ׳, מֹשֶׁה כַּמָּה הֲוָה וְכוּ׳, שַׁוַּור וּמַחְיֵיהּ בְּקַרְסוּלֵיהּ וְקַטְלֵיהּ, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּתֵּן ה׳ פֵּרוּשׁ, עַל יְדֵי תְּקִיעַת הָהָר בְּצַוָּארוֹ. וְאוֹמֵר בְּיָדֵנוּ, שֶׁהֲרָגוֹ בְּיָדוֹ מַמָּשׁ, וְאָמַר לְשׁוֹן רַבִּים כְּמוֹ (בראשית א:כו) ״נַעֲשֶׂה אָדָם״, גַּם יַד מֹשֶׁה יַד כָּל יִשְׂרָאֵל תֵּחָשֵׁב.