וְאֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את יָרַ֖שְׁנוּ בָּעֵ֣ת הַהִ֑וא מֵעֲרֹעֵ֞ר אֲשֶׁר־עַל־נַ֣חַל אַרְנֹ֗ן וַחֲצִ֤י הַֽר־הַגִּלְעָד֙ וְעָרָ֔יו נָתַ֕תִּי לָרֻֽאוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִֽי׃
דברי דוד
ואת הארץ הזאת, האמורה למעלה. רש"י הפך לפרש המאוחר בפסוק קודם המוקדם דהיינו ההוא יקרא ארץ רפאים קודם ואת הארץ כדי להודיע הנפקא מינה במ"ש שארץ ההיא נקרא ארץ רפאים שניתנה לאברהם, ומתרץ שהוא לענין ירושת ישראל משא"כ ברפאים אחרים לבד מזו בפרשה שנזכר בפרשת מואב היא של בני עמון ומואב, וע"כ סמך לזה ואת הארץ הזאת ירשנו כלומר שמותר לנו לירש כדי של"ת א"כ למה אמר עד נחל ארנון הא כל הארץ עד חרמון נקרא רפאים והם מותרים, לזה אמר שלא קאי עד נחל ארנון אלא לענין שנתתי לראובני כו', אבל לענין היתר ירושה הוה עד הר חרמון כמו שזכר לעיל:
רש"י
ואת הארץ הזאת. הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה, מִנַּחַל אַרְנוֹן וְעַד הַר חֶרְמוֹן, ירשנו בעת ההיא:
בכור שור
ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההיא. מקר' קצר הוא והוא קאמ' ואת הארץ הזאת אשר ירשנו בעת ההיא [וגו'] נתתי לראובני וגו':