דברים ד:כד מפרשים: מדרש לקח טוב, ספר המצוות, רקנאטי ורש"י

שאל פילוסופים אחד את רבן גמליאל כתיב כי ה׳ אלהיך וגו׳ אל קנא (דברים ד כד), כלום מתקנא אלא גבור בגבור, חכם בחכם, אמר לו אדם שהיה לו כלב וכינה את שמו בשם אביו, אין כועס עליו אמר לו הן כו׳ במס׳ ע״ז.

היא שצונו להתחבר עם החכמים ולהתיחד עמהם ולהתמיד בישיבתם בכל אופן מאופני העבודה והחברה במאכל ובמשתה והעסק כדי שיגיע לנו להדמות במעשיהם ולהאמין האמתיות מדבריהם. והוא אמרו יתעלה ובו תדבק וכבר נכפל זה הצווי גם כן ולדבקה בו. ובא בספרי ולדבקה בו הדבק בחכמים ותלמידיהם. וכן הביאו ראיה על זה חיוב האדם לישא בת תלמיד חכם ולהאכיל תלמידי חכמים ולתת להם עסק מאמרו ובו תדבק ואמרו וכי אפשר לו לאדם לידבק בשכינה והא כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והנושא בת תלמיד חכם והמהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה. (בפרשת עקב, מדע הלכות דעות פרק ו'):

כי יי' אלהיך אש אוכלה וגו'. רמז לאש ממים הנזכר בספר יצירה הוא מדת הדין המקנאה בעובדי עבודה זרה וכבר פירשתי בו פירוש אחר בפסוק תדשא הארץ והמשכיל יבינהו משם. והנך רואה כי במשנה תורה יאמר משה תמיד יי' אלהיך מה שלא כתב כן בתורה והטעם כתב הרב הגדול ז"ל והנראה בעיני על דרך האמת בזה גם בכל משנה תורה כי משה ידבר כמפי הגבורה כמו שיאמר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם ואין משה הנותן מטר על פני הארץ ולא הנותן עשב בשדה אבל הדבור בתורה בזכור ובמשנה תורה בשמור. ולכן יאמר משה במשנה תורה יי' אלהיך ובתורה יזכיר שם המיוחד בלבד זולתי בעשרת הדברות כמו שאמר וידבר אלהים והבן זה עכ"ל הרב ז"ל:

אל קנא. מְקַנֵּא לִנְקֹם, אנפר"מנט בְּלַעַז, מִתְחָרֶה עַל רָגְזוֹ לְהִפָּרַע מֵעוֹבְדֵי עֲ"זָ: